יום שישי, 31 ביולי 2009
השנה החלטנו לצאת לחופשה עירונית, הרבה הליכה ברגל, בעיקר על מדרכות ובמוזיאונים, בלי לדלג ממלון למלון, בלי מכונית ונהיגה. זה יאפשר לנו לשתות יין עם הארוחה ולא להיות מתוייג כנהג באירועי שתיה.
שכרנו מראש דירה קטנה שנקראת BEEM במיקום מרכזי בברלין Winterfeldtstr.11 Berlin
View עירית ויוסי רן מטיילים בברלין in a larger map
יום שני, 3 באוגוסט 2009
הגענו לברלין
המטוס יצא באיחור של כמחצית השעה. טייס אל-על הודיע בכריזה שישתדל להגיע למרות זאת בזמן הנקוב המקורי ואכן הגענו בזמן זה. מזה אני לומד שניתן לקצר טיסה מישראל לגרמניה בכמות זמן לא מבוטלת. מעניין למה לא עושים זאת תמיד, אולי משיקולי צריכת דלק. בדרך כלל ציפיותי ממטוסי אל-על אינן מרקיעות שחקים, הטיסה הזאת הפתיעה אותי לטובה, הכיסאות היו מרווחים במידה שיכולתי לשבת בקלות ברגליים שלובות וכאשר הוגש האוכל נאלצתי להתכופף על מנת לאכול מעל המגש. האוכל עמד בכל הציפיות מאוכל מטוסים - אכיל - לא יותר מזה. בסיומה של טיסה נוחה הגענו לשדה התעופה שונפלד שבפאתי ברלין.
חיים - בעל הדירה ולירז שאמורה לפגוש אותנו בדירה הזהירו אותנו מראש שבשעת לילה זאת לא מומלץ לנסוע ברכבות או באוטובוס משום שהנסיעה תארך כשעתיים. לקחנו מונית והגענו לדירה תוך כ 25 דקות וכ 33 יורו. בחזית הבניין חכתה לנו לירז, זיהינו אותה מייד לפי התמונה שחיים שלח לנו עם אישור ההזמנה. הדירה נמצאת בבנין עם שער נעול ואינטרקום בחזית. עלינו במעלית לקומה שניה שם הציגה בפנינו לירז דירה קטנה וחביבה, בתל-אביב היו קוראים לזה חדר וחצי. נכנסים לחדר כניסה שמוביל לחדר המרכזי ולחדר אמבטיה מרווח. בחדר יש מיטה זוגית עם שידות, ספה, שולחן מרכזי, טלוויזיה, שולחן כתיבה וכסאות. המטבח קטן ופונקציונלי ויש בו כל מה שצריך ואפילו קפה, תה, סוכר, סוכרזית וכמובן כלי אוכל. מלאתי לי כוס מי ברז ושתיתי. המים בהחלט טעימים אך זאת איננה הפתעה, סיפרו לי מראש שאפילו במסעדה מומלץ להזמין מי ברז.
כשניסיתי להתחבר לאינטרנט הצלחתי להגיע רק אל הראוטר האלחוטי אך לא היה חיבור לאינטרנט. לאחר בדיקה קצרה מצאנו שהאורח שהיה בדירה לפנינו ניתק את כניסת האינטרנט, חיברנו והנה אנחנו כבר גולשים ואפילו ניהלנו שיחת מסנג'ר עם ליבי.
עוד בעיה קטנה. המעביר מתקע ישראלי לשקע גרמני שקנינו, צורתו מרובעת ואילו השקעים עגולים ומוגנים במעטפת שאיננה מאפשרת למעביר להכנס לתקע. לשמחתנו, בעת חיפוש בעיית הראוטר מצאנו מעביר מתאים שככל הנראה נשכח על-ידי אורח קודם.
זה הכל להלילה, מחר בבוקר יוצאים לטיול ראשון ברחובות היוקרה בצדה המערבי של ברלין המאוחדת.
לילה טוב.
View Larger Map
יום שלישי, 4 באוגוסט 2009
טיול בקודאם ובמוזיאון סיפורה של ברלין
היום טיילנו בצדה המערבי של ברלין מהדירה שלנו דרך הרחובות עם החנויות היוקרתיות והיותר יוקרתיות. יצאנו ברגל מהמלון ופנינו לנולנדורף פלאץ. משם המשכנו מערבה דרך רחוב טאונציין, עברנו ליד כלבו KaDeWe לפני שעת הפתיחה [10:00] והמשכנו למרכז אירופה, ביקרנו בכנסיה ההרוסה, סטיות קלות לצדדים לשער גן החיות וסתם הסתובבות ברחוב הקניות היוקרתי קודאם ובסמטאותיו. פגשנו הרבה דובים מאוירים ופרה אחת. 
כשהגענו למוזיאון סיפורה של ברלין הסיור המודרך באנגלית כבר התחיל, החלטנו לשוב מאוחר יותר. המשכנו עד ככר אדנאואר ומשם מעט צפונה עד שהתעייפנו והחלטנו ללכת לאכול ארוחת צהריים. בדרך עשינו מעט קניות בסופרמרקט [יקר] ליד ככר נולנדורף שיהיה מה לאכול בבית. יצאנו לחפש מסעדה ומצאנו קרוב לדירה כלבו תורכי עם הרבה ירקות ופירות, מחירים סבירים ויחס אדיב. חזרנו שוב לדירה להשאיר את המצרכים ויצאנו סופסוף לאכול ארוחת צהריים. האזור בו אנחנו גרים זרוע בהמוני מסעדות בסגנונות מכל רחבי תבל. המסעדות מתאימות למרקם האוכלוסייה של ברלין שיש בה היום כמעט מכל גזע שקיים בעולם. משמח אותי לראות את נוכחותם המסיבית והבולטת של נציגי גזעים רבים שהוגדרו פעם כ "מזהמי הגזע הארי" בברלין. בחרנו בבית קפה גדול וחביב שמגיש גם אוכל. בחירה מוצלחת. אני אכלתי סלט טעים מעוצב יפה עם נתח עוף צלוי, ועירית אכלה תבשיל ירקות מוקפצים עם עוף. שתי המנות היו טעימות ומוגשות יפה - סה"כ 24 יורו כולל שתיה וטיפ.
View טיול באזור הקניות במערב in a larger map
הגיע הזמן להשלים את החורים בטיול הבוקר.
לכלבו הגדול באירופה KaDeWe הגענו לפני שעת הפתיחה ולא רצינו לחכות, לכן דחינו את הביקור לאחר הצהריים. בכניסה לכלבו נמצא דוכן מודיעין ולידו עלוני-מידע להתמצאות במחלקות בשפות שונות. אנחנו מטיילים בכלבו מקומה לקומה ובידינו העלון בעברית. בכל מחלקה אנו רואים תצוגה מרהיבה של חפצים יוקרתיים שככל הנראה לעולם לא נקנה וכל ה"לקוחות" מטיילים, מביטים בתצוגה, מתבדחים על המחירים ומשאירים את המוני עובדי הכלבו והקופאים משועממים, הכלבו נראה כאילו איננו מוכר דבר. מתמיה למדי, ממה הכלבו מקיים את עצמו? בקומה השישית, קומת המזון, התבררה התעלומה, כאן מוצג מבחר עשיר של מצרכי מזון איכותיים יוקרתיים ויקרים מכל העולם, אך בזה כנראה האנשים לא חוסכים. בקומה זו הפעילות ערה ונראה שהם מוכרים כמויות אדירות של קויאר מסוגים שונים, דגים מוזרים שמעולם לא ראינו, מבחר גבינות ושלל מטעמים וכולם קונים, והרבה. מוּדעוּתנו הצרכנית גרמה לנו לנסות להשוות מחירים עם מה שאנו מכירים מהארץ ומסקנתנו היא שמוצרים זולים, יקרים ב KaDeWe במידה משמעותית ביחס למחירם בארץ. לעומתם, המוצרים היקרים - מחשבים, מערכות שמע, מכונות כביסה ומקררים - עולים אותו מחיר כמו בארץ. אגב, גם שם מוצרי האיכות הגרמניים מיוצרים בסין.
מכאן אנחנו ממשיכים למוזיאון סיפורה של ברלין. המוזיאון ערוך בצורה שממחישה את תולדות העיר מאז היותה עיר קטנטנה במאה ה 13 עד היום. התצוגה משתמשת באור ובקול באופן שממש מעביר את תחושת הרגע של התקופה המוצגת. חלק מהמסכים מאפשרים לאורח במוזיאון לנווט את התצוגה לפי העדפותיו. אני, משום מה, מתגלגל תמיד אל שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת מנסה להבין מה עבר על האומה הגרמנית באותה תקופה וכרגיל - אינני מצליח. המוזיאון מאוד מעניין ונותן רקע מעולה להבנת מה שנראה מאוחר יותר ברחובות העיר. הביקור במוזיאון כולל סיור מודרך במקלט האטומי. המקלט נבנה בשנות השבעים של המאה הקודמת ואיפשר השרדות לחלק קטן ונבחר של העם הגרמני השוכן בברלין. לאחר נפילת החומה הופסקה התחזוקה המבצעית של המקלט. הוא עדיין מסוגל לאכסן כ 3800 איש אך הטכנולוגיה המיושנת לאספקת אויר ומים לא תוכל לעמוד היום בדרישות. כיום המקלט איננו מוקצה מראש לאזרחים מועדפים אלא מופעל בשיטת 'כל הקודם זוכה'. תנאי המחיה בתוך המקלט בלתי נסבלים, הצפיפות איומה, כמות המים שמוקצה לאדם ליום מספיקה בקושי לשתיה וגם כמות האויר מוגבלת. לנושא מניעת המגפות לא ניתן פתרון. אינני בטוח שאני הייתי נחפז להכלא במתקן כזה בעוד העולם בחוץ מושמד.
אינני יכול שלא לספר לכם על תחושה שליוותה אותי לאורך האירוע. אתאר את המתרחש ואתם תבינו כבר הכל -
קבוצת אנשים דוברי שפות שונות מקובצים בכניסה למוזיאון בציפיה למדריך. כעבור זמן מה מופיע בחור גרמני גבוה בלונדיני ובהיר עיניים ואומר שאנחנו יורדים למקלט האטומי, "בואו אחרי". הבחור פונה והולך בצעד חפוז אל מחוץ לבניין וכולם נוהרים אחריו. עירית אומרת שאנחנו נראים כמו עדר בעקבות הרועה. כעבור מספר דקות הליכה וירידה במדרגות רבות נפתחה דלת פלדה גדולה ואנחנו מוכנסים לאולם ענק חשוך ומחניק מלא בדרגשי שכיבה צפופים. הדרגשים אמנם עשויים ממתכת ובד אך אינם שונים במראם מדרגשי העץ שראינו בתיעוד ממאורע הסטורי אחר. 
ביציאה מהתערוכה לרחוב קודאם אנחנו מגלים שהתנועה חסומה לצורך הפגנה. תושבי גרמניה ממוצא אירני ואנשים שמזדהים עם מאבקם מפגינים נגד אחמדאיניג'ד מנהיג אירן. ההפגנה מתנהלת באופן מסודר ובליווי משטרתי כאשר המפגינים מניפים ידיים צבועות בירוק עם כרזות מודפסות ומאולתרות בגנות אחמדאיניג'ד ועונים אחר צעקות מובילי ההפגנה "אחמדאיניג'ד - רוצח ופשיסט".
בסביבות 21:30 אנו נחלצים מההפגנה ובדרך הביתה קונים בסופרמרקט השכונתי חבילת פסטה מחיטה מלאה, רוטב פסטה מוכן ושקית גבינת פיקורינו מגוררת שאני מעדיף על פני פרמג'ן. היום הראשון מסתיים בארוחת פסטה שבישלנו במטבח הדירה ששכרנו.
יום רביעי, 5 באוגוסט 2009
משער ברנדנבורג לאלכסנדר פלאץ והסביבה
הבוקר אנחנו יוצאים לראות את האתרים ההכרחיים ביותר, אלה שבלעדיהם אי אפשר לטעון שביקרת בברלין. עומדות בפנינו מספר אפשרויות. התכוננתי לטיול בעזרת הספר 'מדריך טיולים לאירופה - ברלין' מסדרת מדריכי 'פספורט' של זאב יפת. האפשרות הראשונה היא לצאת למסלול מספר 4 בספר ולנווט את דרכנו בעזרת הספר ומפה תוך קריאת הסיפורים ההיסטוריים. אפשרות נוספת ששקלנו היא להצטרף לטיול 'המיטב של ברלין' של גבלינר עם הדרכה בעברית באוריינטציה יהודית. כמו-כן מתקיימים בברלין סיורים מודרכים חינם במסלול דומה במספר שפות וביניהן אנגלית. אנחנו שוהים בברלין תשעה ימים כך שאין לנו סיבה לגמוע בסיור אחד את כל האתרים ההכרחיים. אמנם יש יתרונות בסיור מודרך, בעיקר כאשר הזמן קצוב, מאידך אין אפשרות להתעכב במקום בו אנחנו מוצאים עניין מיוחד, הקבוצה חייבת להמשיך יחד. החלטנו לצאת לדרכנו באופן עצמאי ולהעזר בספר.
בוקר חם במונחים ברליניים. אני לובש מכנסי ג'ינס וסנדלים ואנחנו יוצאים לדרכנו ברכבת העירונית U2 עד כיכר פוטסדאם ומשם ב S2 לכיכר פריז שבחזית שער ברנדנבורג.
מכיכר פריז יוצאים גם הסיורים החינמיים, תור ענק של תיירים מכל קצווי תבל מתמיין לקבוצות שמודרכות על-ידי הרבה מאוד מדריכים דוברי שפות שונות. הקבוצות הגדולות מתארגנות לאיטן, אילו חשבנו להצטרף, כאן היינו כנראה נסוגים מהרעיון.
אנחנו מצטלמים בחזית שער ברנדנבורג ויוצאים דרכו לסיור באנדרטה לזכר קורבנות השואה.
חוזרים לשדרות אונטר דן לינדן דרך רחוב וילהלם וחולפים על פני השגרירות הבריטית. מכאן אנו ממשיכים בדרכנו לאורך השדרה תוך קריאה במדריך יפת על האתרים שעל פניהם אנו חולפים.
ככל שאנו מתקרבים לככר בבל אני חש בהתרגשות שגוברת בי. יודעים מה משותף לזיגמונד פרויד, ברטולד ברכט, קרל מארקס ואריך קסטנר? בככר בבל התקיימה ההוצאה להורג של ספריהם ושל ספרים רבים אחרים שהוכרזו על-ידי הנאצים כספרים אסורים. הרבה לפני שביקרתי בככר הצטיירה בראשי התמונה של ערימות הספרים שמוערמות בלב הכיכר ומוצתות באקט הפגנתי של הוצאה להורג. יש לי סנטימנטים מיוחדים לספרים, מכל תמונות הזוועה של אירועי השואה, משום מה דוקא ההוצאה להורג של הספרים מצמררת אותי במיוחד משום שהיא מסמלת לא רק את השמדת האדם אלא גם את השמדת הנפש - הרוח, ההגות והמורשת. אנחנו מגיעים לרחבה ענקית בין הארמון הישן, הספריה הישנה ובית האופרה, אני נחרד לגלות שכיכר בבל הרבה יותר גדולה ממה ששיערתי בדמיוני.
אני פוסע על פני האבנים ורואה אותן חרוכות מאפר הספרים. אני יודע שאין אלה האבנים שהיו באותה תקופה אך תמונת אפר הספרים מוחשית מאוד בעיני. במרכז הכיכר חלון מרובע ברצפה ודרכו ניתן לראות את האנדרטה של מיכה אולמן 'ספרית המדפים הריקים'. במקום אחר טבוע ברצפה לוח ברונזה ועליו חקוקה הודעה בגרמנית שמתעדת את שאירע במקום זה ב 10 במאי 1933. 'במקום בו שורפים ספרים ישרפו לבסוף גם בני אדם' כתב היינה למעלה מ 100 שנים לפני עלית הנאצים לשלטון, בדיעבד אנחנו יודעים שצדק.
ממש מאחורי הככר מצויה הקתדרלה על שם הדוויג הקדושה. אנחנו מציצים פנימה ומגלים שממש ברגע זה מנגן העוגב, אנחנו נשארים מספר דקות עד לסיום הנגינה וממשיכים לכיוון הספריה הלאומית. יותר מאוחר היום יתקיים בקתדרלה קונצרט לעוגב שאנחנו מקווים להספיק לשמוע. מסתבר שהספריה הלאומית סגורה לרגל שיפוצים. המוני זוגות האופנים בכניסה מעידים על כך שהספריה בשימוש פעיל אך לא מתקיימים בה סיורים. אנחנו פונים לאוניברסיטת הומבולט הסמוכה. ברחבת הכניסה שבחזית האוניברסיטה מתקיים יריד של ספרים מוזלים. איננו קוראים גרמנית אך ספרי בובנאות מבוססים על הרבה תמונות כך שניתן להסתדר איתם בעזרת מילון. אנחנו נוברים בערימות הספרים ולא מעלים אפילו חרס בידינו שלא לדבר על ספרי בובנאות. ממשיכים, לא אתאר את כל האתרים שבדרך, אפשר לעקוב אחריהם במפה. ממש מעבר לגשר הראשון של אי המוזיאונים אנחנו נכנסים למבנה של תערוכה זמנית שמקיימת מימין לדרך קארל ליבקנכט. זוהי תערוכת אמנות עכשווית - אירוע של מיצג צליל בלבד. חדר מלבני ענק ששומעים צעדי ריקוד מכיוון אזורים שונים בקומה שמעלינו. בינתיים גוברים עלינו החום והרעב. מאחורי התערוכה אנחנו יושבים לשתות קפה ולהשתמש בשירותים חינם, אל ייקל הדבר בעיניכם, השירותים בברלין עולים כסף אפילו במסעדות. אנחנו יצאים להמשך דרכנו ולנגד עינינו נחשף מבנה הברלינר דום במלוא תפארתו.
ממשיכים לכיוון אלכסנדר פלאץ ושם אנחנו משביעים את הרעב באוכל החוצות המוביל של ברלין, קאריוורסט - נקניקיה ענקית בלחמניה קטנה מלווה בקטשופ, חרדל ואבקת קארי לפי בחירת הלקוח, בהחלט משביע ואפילו הטעם לגמרי לא רע. אוכל החוצות השני של ברלין הוא השווארמה התורכית ואחריו באים הפיצה והפלאפל. מטיילים מעט באלכסנדר פלאץ ונוסעים חזרה לקונצרט העוגב בקתדרלת הדוויג הקדושה.
בתוכנית:
Mittwoch, 05.08.2009, 15:00 Uhr - « Dreißig Minuten Orgelmusik »
Johann Sebastian Bach (1685-1750) - Choralfantasie über „Komm, heiliger Geist, Herre Gott“ BWV 651
Sigfrid Karg-Elert (1877-1933) - „Sursum corda“
Max Reger (1873-1916) - Choralfantasie über „Wie schön leucht’ uns der Morgenstern“ op. 40
An der Klais-Orgel: Dr. Florian Wilkes
תקרת הקתדרלה היא כיפה ענקית שמחזירה את צלילי העוגב ומשרה אוירה קסומה. אנחנו מתרגעים לתוך צלילי העוגב, עוצמים עיניים ונבלעים אל הצלילים. גם שאר באי הקונצרט נוהגים כמונו. לאחר שהקונצרט מסתיים אנחנו קמים לצאת לדרכנו ומוצאים שרגלינו כבר מותשות ובקושי נושאות אותנו. גם הרעב מציק, נקניקיה זה נחמד, אבל לא לאורך זמן. יש לנו נטיה מוזרה לא להתפשר על טיב האוכל ולחפש את המתאים ביותר ובינתיים לרעוב, בנושא זה אנחנו חסרי תקנה מזה שנים וכך אנחנו ממשיכים ללכת ומוצאים סיבה למה לא לאכול בכל מקום שנקרה בדרכנו. אנחנו מכירים את עצמנו היטב ולכן אנחנו תמיד מצוידים במספר פרוסות לחם שיחלצו אותנו מהרעב במצבים אלה. אנחנו פונים לכיוון Gendarmen Markt שם נשב בחזית אולם הקונצרטים ונכרסם לחם.
כאשר אנחנו נכנסים לרחבה הענקית מקדמים את פנינו צלילי מוסיקת רוק. חבורת נגנים צעירים התמקמה בחזית אולם הקונצרטים, ממש מול המדרגות שמובילות להיכל. הם מנגנים בגיטרות מפוחית ותוף ושרים בדיוק את המוסיקה שתעורר אותנו מהשלווה שנסכה בנו נגינת העוגב.
בפינת שרלוטן - מוהרן מקדם את פנינו הריח שכבר לא מריחים בסוף רמת גן - ריח של שוקולד. אנחנו מסיירים בחנות השוקולד המפורסמת של פסבנדר-ראוש ומסניפים שוקולד מלא ראותינו תוך צפיה בפסלי שוקולד. לקראת סוף הטיול נשוב הנה לקנות שוקולדים ליקירינו [ אלה שיכולים להרשות לעצמם ... ] .
ממשיכים לטיול קצר בגלרי לפייט, הסניף הברלינאי של הכלבו הפריזאי מעוצב בצורה מעניינת מאוד, שווה לבקר רק כדי להתרשם מהמבנה. הקסם הארכיטקטוני מתחבא בתוך החנות, מבחוץ לא תבחינו בו אך בפנים מצויים שני קונוסי ענק, האחד מצביע אל השמים והאחר נושק לקרקע – מחזה מרהיב. אתמול ביקרנו ב Ka-De-We ותארתי את המקום כמוזאון למצרכים שאיש איננו קונה. בגלרי לפייט ניכרת תנועת קונים ערה בכל המחלקות וגם כאן מחלקת המזון מובילה. מתחת לכלבו מצוי קניון ענק עם הרבה חנויות מפוארות ועיצובים מעניינים, יפה אך לא שונה בהרבה ממה שאנו מכירים מקניוני ארצנו.
אנחנו ממשיכים לחפש מסעדות לאורך רחוב פרידריך המפואר ומוצאים בעיקר מזללות שעליהן אנחנו פוסחים, כבר הסברתי שאנחנו קצת בעייתיים בנושא. בסופו של דבר אנחנו מוצאים את עצמנו ממש לפני צ'ק פוינט צ'רלי. ממש לא התכווננו. אנחנו כבר מותשים ויש כאן יותר מידי דברים מעניינים - נשוב לכאן מחר. התחבורה כאן כל כך נוחה שאין כל חשש לקפוץ מקצה העיר לקצה הנגדי וחזרה בכל עת.
חוזרים לכיוון הבית, במקבץ המסעדות שבין נולנדורף פלאץ לרחוב וינטרפלד בו אנו גרים אנחנו מתיישבים במסעדה יפה ואוכלים פסטה וסלט. גיחה קטנה הביתה ויוצאים לכיוון הבונדסטאג. כשהיינו ברחבת Gendarmen Markt התייעצנו בדוכן התיירות של הבונדסטאג מתי כדאי להגיע כדי להיות בתוך הכיפה בזמן השקיעה. המדריכה הציעה לנו להגיע לאתר ב 20:30 וכיווננו את פעמינו להגיע בשעה היעודה. טעות.
כשהגענו מצאנו תור ענק וסדרני התור העריכו שניכנס ממש בשעת הסגירה ב 22:00 בחושך כמעט מוחלט. החלטנו לחזור ביום אחר בשעה 19:00 במטרה להגיע לכיפת המבנה ב 20:30. זהו, מספיק להיום – חוזרים לחדר לישון.
View משער ברנדנבורג לאלכסנדר פלאץ והסביבה in a larger map
יום חמישי, 6 באוגוסט 2009
קרויצברג, החומה, המוזיאון היהודי והבונדסטאג
הבוקר מטיילים ברובע קרויצברג. נוסעים ב U2 ל Stadtmitte מחליפים ל U6, ממשיכים תחנה אחת דרומה ל Kochstraße ויורדים סמוך לצ'ק פוינט צ'רלי. ממשיכים לכיוון מוזיאון הטופוגרפיה של הטרור Topographie des Terrors. המוזיאון היה אמור להיות בתוך מבנה אך מסיבות תקציביות הופסקה בנייתו. שלד המוזיאון עומד ממתין להמשך הבניה ובינתיים מוצגים כל הצילומים והתעודות בתערוכת חוצות על גבי סדרת לוחות שמקיפה את מתחם המוזיאון. למרות שחלק לא מבוטל מהמידע לו אנחנו נחשפים איננו חדש לנו, החוויה איננה קלה, כנראה אי אפשר להתרגל ולהבין את כמות הרוע שהצטברה במקום כל כך יפה. ממשיכים בדרכנו חזרה לכיוון צ'ק פוינט צ'רלי. בדרך אני קולט שלא צילמנו דבר במוזיאון, כנראה היינו שקועים מידי בחוויה. באזור שהיה לפני כעשרים שנה המתחם שבין החומות, אותו מקום שגבה כל כך הרבה חיים של בני אדם שניסו לפלס דרכם אל החופש, מוצב מוזיאון פתוח של חומת ברלין. משני צידי רחוב פרידריך וכן לאורך הסמטאות שמסביבו הוצבו לוחות עם תמונות וסיפורים על החומה מהקמתה ועד קריסתה משולבים בסיפורי החלטות המנהיגים השונים וברשימות האנשים שמצאו את מותם סביב המעבר מהצד הסובייטי לצד האמריקאי. גם כאן לא צילמנו דבר. מזעזע. במוזיאון צ'ק פוינט צ'רלי מוצגים סיפוריהם של אלה שניסו לעבור את החומה בדרכים שונות וחלקם אף הצליחו. אנחנו החלטנו לוותר ולהסתפק במוזיאון הרחוב.
התחנה הבאה בדרכנו היא המוזיאון היהודי. טיול רגלי קצר הביא אותנו אל שער המוזיאון, אפשר לראות את המסלול במפה. המוזיאון היהודי מורכב משני חלקים, המוזיאון החדש שהוא בעצם מיצב ענק של אומנות קונספטואלית משולבת במעט תיעוד ואיזור עם עזרי לימוד, והאזור הישן שהוא למעשה המוזיאון היהודי. בכניסה למוזיאון נבדקים חפצי המבקרים, אנחנו רגילים לכך, אצלנו הרי עושים את זה אפילו בכניסה לקניון, בברלין זה דבר חריג שמעיד על כך שפרנסי המוזיאון חוששים מהתנכלויות אליו. בתוך המוזיאון אסור לצלם. הכניסה למוזיאון היא דרך האגף החדש. המסלול בו אנו פוסעים מורכב ממישורים בשיפועים שונים שמסמלים את ציר האבדון שמצטלב עם ציר החופש. ציר החופש הוא מספר על היהודים שעזבו את גרמניה עם עלית הנאצים לשלטון או מוקדם יותר, הציר האחר מספר על אלה שנשלחו ל 'ישוב מחדש', ל 'עבודה' ולהשמדה. בקצות הצירים מוצבים פסלי ענק שנועדו לגרום למשוטט בתוכם תחושת מועקה. בתחילה נראו לי אותם מבנים שבנה האדריכל האומן דניאל ליבסקינד תמוהים משהו. שדרה של עמודי בטון מרובעים וגבוהים שבראשם נטועים עצים. שבע שורות של שבעה עמודים שאנחנו משוטטים ביניהם ותוהים מה אנחנו בעצם מחפשים שם. בדיעבד גיליתי שהם עשו את עבודתם נאמנה - אני יצאתי מהם מובך, מוטרד ומעט מסוחרר.
מאגף זה של המוזיאון עולה גרם מדרגות ארוך שסופו במוזיאון הישן. בערך במחצית הדרך מצוי אולם התערוכות המתחלפות. הפעם מוצגת תערוכה לציון 100 שנים לתל-אביב. התערוכה איננה תערוכה היסטורית או תיעודית אלא מבט אומנותי אל תל-אביב כפי שהיא משתקפת בעיניהם של צלמים שונים, חלקם ישראלים וחלקם אורחים לרגע. התמונות יפות ומעניינות אך יוצרות רושם מוטעה על העיר. לא הייתה לי בעיה לראות תערוכה דומה בתל-אביב אך כאשר היא מוצגת בפני אנשים שאינם מכירים את העיר היא עלולה ליצור רושם מעוות - עיר של חלכאים ונדכאים שחיים על החוף ובכוכים חרבים. בכל מקום בעולם העוני והעליבות מצטלמים היטב אך כאשר הם הופכים לחזות הכל, לפחות אותי זה מטריד.
ממשיכים ללכת כִּברת שיפועים ומדרגות ומגיעים אל המוזיאון הישן. זהו המוזיאון היהודי שמתעד את יהודי גרמניה לאורך מאות בשנים, את העליבות, ההתנכלויות ועלילות הדם וכנגדם את היצירה התרבותית, הדתית והפילוסופית. תערוכה מאוד מעניינת ומתישה. כשאנחנו יוצאים מהמוזיאון אנחנו רואים את חצר עמודי הבטון – הפסל המעיק של דניאל ליבסקינד ומבינים מדוע חשנו בו תחושות מעיקות עד כדי סחרחורת. כל המערכת, הרצפה והעמודים הנטועים מה עומדים בזוית של כ 15 מעלות [הערכה גסה שלי] ביחס לאופק, כשהסתובבנו בין העמודים שיווי המשקל משך אותנו לעמוד זקופים אך העמודים והרצפה יצרו בנו אשליה כאילו הם זקופים ואנחנו מתנודדים. כפי שאמרתי, מטרת האומן הושגה אך עדיין אינני יודע כיצד לקשר את החויה אל המוזיאון היהודי.
אנחנו מאוד עייפים ורעבים, כרגיל איננו 'מבזבזים' זמן על אכילה. אנחנו מחפשים אוכל אבל שום דבר לא נראה לנו ואנחנו ממשיכים לדרכנו. התחנה הבאה תהיה גלרית הגדה המזרחית East Side Gallery. אנחנו יוצאים ברגל לכיוון Hallesches Tor ונוסעים ב U1 מזרחה. Hallesches Tor היא ככר גדולה ועגולה שנראה שהייתה בעבר מאוד מפוארת אך ברבות הימים והמאורעות ירדה מגדולתה. אנחנו יושבים כמנהגנו בככר ומכרסמים פרוסות לחם ששלפנו מהתיק לדחוק את הרעב עד שנמצא משהו לאכול. מערכות התחבורה בברלין יעילות להפליא ואנחנו מגיעים מהר מאוד לגלרית הגדה המזרחית.
גלרית הגדה המזרחית היא קטע מהחומה שנשמר למזכרת. הקטע מטופל היטב ומשמש כמצע לציורים, לא לגרפיטי פרוע אלא לציורים איכותיים של אומנים ממקומות שונים בעולם. הציורים מושקעים ובדרך כלל בעלי מסר מתריס או מבדח. בזמן שביקרנו בגלריה מצאנו את אחד הציירים שקוע בעבודתו. אין טעם להרחיב כאן בדיבור, התמונות יאמרו את דברם.
לאחר ששבענו את מראות החומה ונואשנו מלמצוא אוכל כלבבנו אנחנו חוזרים ב U1 מערבה - ישר לנולנדורף פלאץ שליד ביתנו. בדרך הביתה קונים לחם, גבינה, ירקות ופירות, אוכלים פרוסת לחם ופירות בבית ויוצאים באוטובוס M85 במהירות ובקלות מהרחוב הסמוך [פוטסדאמר] ישירות לבונדסטג. ב 19:05 אנחנו מצטרפים לתור ובסביבות 20:00 אנחנו כבר ליד כיפת הזכוכית לאחר בדיקה בטחונית מדוקדקת.
הכניסה חינם ועוד מקבלים מכשיר הדרכה עם אוזניות. המכשיר מציג את עצמו בשם Antenna Guide ואנחנו מתחילים לטייל לאורך המסלול החלזוני שבכיפה ושומעים באוזניות הסברים על מבנה הרייכסטג, הרכב ופעילות הבונדסטג וסיפורים על מה שאנחנו רואים סביבנו. חוויה מעניינת.
כאמור, באנו לעת שקיעה כי רציתי לצלם את הסביבה באור שקיעה אדום. אנחנו מחכים לא מעט זמן לשקיעה שתסתיים ומגלים שהשמיים נותרו כחולים ורק בכיוון השמש יש קטע שמיים אדום. במחשבה לאחור אני נזכר שגם בימים קודמים לא ראיתי שמי שקיעה אדומים.
אנחנו יורדים מהמבנה ויוצאים לכיוון האוטובוס. השעה כבר מאוחרת ואנחנו מותשים ורעבים מכדי להיות בררנים. בקצה פארק טירגרטן בצד הקרוב לבונדסטג אנחנו מוצאים מסעדה בשירות עצמי שמגישה אוכל בסיסי זול וטעים. אוכלים וחוזרים בקו M85 הביתה גמורים מעייפות ורגלינו דואבות.
View קרויצברג, החומה, המוזיאון היהודי והבונדסטאג in a larger map
יום שישי, 7 באוגוסט 2009
מוזיאון פרגמון, הרובע היהודי,
מרכז הנצחת חומת ברלין
הטיול שלנו מתרכז היום ברובע היהודי ובסביבתו. כמו בשאר הימים אנחנו יוצאים לדרכנו עם מפה, מפת קוי אמצעי התחבורה ומדריך פספורט לברלין של זאב יפת. מתבססים על מסלול מספר 6 במדריך יפת. בטרם נפנה אל הרובע היהודי אנחנו הולכים למוזיאון פרגמון בצפון אי המוזיאונים.
מוזיאון פרגמון
המוזיאון קרוב מאוד לנקודת התחלת המסלול שלנו ברובע היהודי. בכניסה למוזיאון, משתרע תור מכובד אך הוא מתנהל בקצב סביר ותוך כמחצית השעה אנחנו בתוך המוזיאון.
אסור להכנס למוזיאוני ברלין עם תיק גדול, התיק של עירית עומד בכללים, שלי לא. בכניסה לכל מוזיאון יש תאי חפצים [לוקרים]. מכניסים לתוך מנעול התא מטבע של יורו והמפתח בידינו, כשנחזיר את המפתח יפלט היורו חזרה, ממש אותה שיטה כמו בעגלות הסופרמרקט בארצנו. אם חשבתם שרק אנחנו תחמנים, טעיתם - בשווקי ברלין ניתן לקנות ביורו אחד ערימת אסימונים בגודל ובמשקל של יורו לשימוש בעגלות הסופרמרקטים ובכל מכשיר שמבקש מטבעות יורו. התיק מאוכסן בתא, אנחנו לוקחים אוזניות הדרכה מאותו סוג שקיבלנו בבונדסטג ויוצאים לטייל במוזיאון. אולם הכניסה רחב הידיים הוא ארמון הלניסטי שעל קירותיו משובצים פסלים וחלקי פסלים שהובאו מאתרי עתיקות בעולם. בהמשך אנחנו עוברים באזורים משמחזרים אזורים שונים בעולם הקדום, יון, בבל, ארצות האיסלם ובאזור התערוכות המתחלפות – תערוכה על דיוניסוס. אין במוזיאון זה שום דבר שמתייחס לעברה של ברלין או גרמניה, כל העתיקות "נלקחו" על-ידי ארכיאולוגים גרמנים מאתרים מרוחקים בתקופות שונות בהיסטוריה. גם אזורי עתיקות בהם הקדימו הארכיאולוגים הבריטים את הגרמנים מיוצגים במוזיאון באמצעות שחזורים והעתקים של הממצאים שמוצגים בלונדון. במהלך הסיור אנחנו מעלים אסוציאציות מעלילות אינדיאנה ג'ונס שנתקל במסעותיו בארכיאולוגים גרמנים. לאחר כשעתיים ורבע מיצינו את עניננו במוזיאון ופנינו לקחת את התיק ולצאת הלאה. כמובן אנחנו רעבים ואין באופק דבר זולת נקניקיות. בצאתנו מהמתחם גילינו מוכר ביגלה סומסום, חגיגה ים תיכונית, קנינו ביגלה וחלקנו בינינו, על פי מדריך יפת בעוד מספר דקות נגיע לאזור שופע מסעדות.
אנחנו מטיילים באי המוזיאונים ועוברים את הגשר לכיוון הרובע היהודי.
הרובע היהודי
מייד לאחר הגשר מצויה תחנת S-Bahn בשם Hackescher Markt ולידה מתחם מזללות שאיננו מזכיר את תמונת האתר אליו אנו מנסים להגיע. מעבר לכביש מצוי ההאקשה האפה Hackesche Höfe והוא אכן יפה ממש כמו בתמונות. האזור הוא מתחם עם גינות פנימיות מעוצבות. המתחם מחבר סדרה של גינות שלכל אחת סגנון משלה. בכניסה לחצר הראשונה מצויות 3 מסעדות, הצצנו לצלחות האוכלים ובחרנו באחת המסעדות. האוכל בהחלט טעים ואיננו יקר. לאחר שמילאנו את מצברינו אפשר לצאת לסיור ברובע היהודי.
כל האזור זרוע חצרות פנימיות מאוד יפות בעיצובים שונים על פי היעוד של המקום. החצרות מקושרות ביניהן בשבילים שמיועדים להולכי רגל בלבד, רק כלי רכב שמביאים דואר או סחורה לעסקים מורשים להכנס פנימה. עיצוב הגינות משרה אוירה מאוד נינוחה שמשרה שלווה על כל המטיילים. אוירת השלווה עומדת בסתירה למאורעות שאנחנו יודעים שהיו באזור בעבר. כל האזור היה מאוכלס פעם ביהודים שנשלחו על-ידי הנאצים להשמדה, כשאנו משפילים עינינו אל המדרכות שבחזית החצרות אנו רואים לוחיות ברונזה קטנות משובצות באבני המדרכה, כל לוחית מציינת שם של אדם שחי באותו מקום וכן את תאריך ויעד השילוח שלו. בחזית החצר בה אנחנו נמצאים משובצות הלוחיות של משפחת סלינגר שגרה במקום זה, הבת, אורסולה, שולחה בשנת 1942 לריגה, שאר בני המשפחה שולחו ב 1943 לאושויץ. מה שנשאר מהם הוא מקבץ של ארבע לוחיות טבועות במדרכה, 10x10 סנטימטר כל לוחית, וזה הרבה יותר ממה שנשאר מהמוני תושבי העיר שנשלחו ללא חזור וללא זכר.
מטיילים מחצר לחצר, כל החצרות יפות ומיוחדות. עוצרים להתרווח באחת החצרות, לידנו חונה זוג אופניים להורה אחד ושלושה ילדים, החזיתות מקושטות ומטופחות בצמחים.
מגיעים לחצר רוזן Rosen Garten ומשם לחצר בסגנון שונה לחלוטין עם הרבה גרפיטי ופסלי ברזל ולסופי גיפס האפה Sophie Gips Höfe. מידי פעם משפילים מבט לגלות עוד לוחיות שמזכירות את תושבי המקום שהלכו לבלי שוב.
תוך כדי הטיול באזור אנחנו קוראים הסברים על האזור במדריך יפת שעוזר לנו לנווט מאתר לאתר עד שאנחנו מגיעים לשערי בית הכנסת.
בית הכנסת
בכניסה לבית הכנסת מודיעים לנו שהמקום סגור ואי אפשר לסייר יותר. שעת הסגירה עדיין לא הגיעה אך מנהלי המקום הודיעו לשומרים בכניסה לא להכניס יותר מבקרים. אחד השומרים - דובר עברית - מתנצל על ההטעיה, שותפו לשמירה איננו דובר עברית אך יודע להגיד בעל-פה מספר משפטים בעברית שאומרים שאין כניסה למרות הכתוב בשלטים, מה שמוכיח שהסגירה השרירותית לפני הזמן היא עניין שבשגרה. היום יום שישי ואנחנו אומרים שנוותר על הסיור ונכנס לתפילה בלבד, השומר דובר העברית מסביר לנו שרק החזית והמוזיאון מפוארים ומאחוריהם מסתתר בית כנסת קטן וצנוע שמנוהל על ידי רבנית רפורמית לשירות מספר זעום של מתפללים. אנחנו מוותרים.
המרכז לתיעוד חומת ברלין
התחנה הבאה במסלולנו להיום היא המרכז לתיעוד החומה. נוסעים ב S2 מ Oranienburger Straße תחנה אחת צפונה ל Nordbahnhof וממשיכים ברגל לאורך קטע החומה שנותר לשימור. במרכז לתיעוד החומה יש מוזיאון קטן שהמוצג העיקרי בו הוא סרט שצולם ממסוק בזמן שהחומה עדיין חצצה בין חלקי העיר. המסוק משייט לאורך כל החומה ומציג את המקומות בהן עברה באזורים פתוחים ובאזורים מיושבים ממש במרכז העיר ברלין עם שטח ריק ומגורף בין שתי החומות. בצד המבנה יש עמדת תצפית בגובה שמונה קומות שממנה ניתן לצפות בקטע משומר ומשוחזר של שתי החומות ודרך הטשטוש שביניהן. עירית ויתרה על הטיפוס לראש עמדת התצפית ונשארה לראות את הסרט במוזיאון. אני עליתי למעלה כדי לגלות שעירית לא הפסידה כלום מלבד טיפוס במדרגות רבות אחרי טיול רגלי ארוך מאוד.
שבענו חוויות להיום, חוזרים הביתה. בדרך מבקרים בכלבו וולוורת שמוכר בעיקר בגדים שניתן לקנות בארץ באותו מחיר ובאותה איכות. קונים מצרכים בסופרמרקט ברחוב פוטסדאמר. הסופרמרקט יותר סימפטי מזה שליד נולנדורף פלאץ והוא גם קרוב יותר לבית. חוטפים בחדר ארוחה קלה ויוצאים לקונצרט ג'ז בכנסיית הזיכרון.
קונצרט ג'ז בכנסיית הזיכרון
על קיום הקונצרט נודע לנו מהבלוג השבוע בברלין של של גבלינגר ברלין. הקונצרט נפתח בנגינת ג'ז ערבה לאוזן בביצוע עוגב כנסיה וסקסופון, התחלה מבטיחה מאוד. לצערנו בהמשך הערב עולה צמד נגנים שמנגן מוסיקה ניסיונית מוזרה בקונטרבס וסקסופון. בין לבין נישאת דרשה בגרמנית שאין לי מושג מה נאמר בה. אני עייף מאוד מאירועי היום ונלחם נואשות בקורי השינה. המוסיקה איננה מקילה עלי, שמונה תיבות דממה, צליל סקסופון אחיד באורך תיבה שאחריו שמונה תיבות דממה נוספות איננו מצליח לעורר אותי משום מה. מה שאנחנו שומעים איננו מזכיר מוסיקת ג'ז.
חוזרים מהקונצרט הביתה ב 23:30.
View מוזיאון פרגמון, הרובע היהודי, מרכז הנצחת חומת ברלין in a larger map
שבת, 8 באוגוסט 2009
תרבות ברלין, פוטסדאמר פלאץ, בירה ועצרת הזדהות
קולטורפורם - מרכז התרבות והמוזיאון לכלי נגינה
הבוקר הולכים לקולטורפורם, אזור המוזאונים לתרבות ואומנות. יש הרבה מה לראות לכן אנחנו יוצאים מוקדם ומגיעים לשעת הפתיחה של מוזאון הבאוהאוס שבו מסבירים לנו באדיבות שהתערוכה מתארחת במקום אחר אבל יש סיור מרתק בנושא הארכיטקטורה של המוזיאון. אנחנו מוותרים ופותחים צעד לכיוון מוזאוני הקולטורפורם, היום יש סיור עם הדגמה במוזיאון לכלי נגינה ואנחנו מעונינים להתחיל בו ולחזור אחר כך למוזיאונים לאומנות פלסטית ומודרנית. מבהירים לנו שאסור לצלם במוזיאון ואני מפקיד את התיק עם המצלמות בלוקר. מאוחר יותר נגלה שלא מעט אנשים מצלמים ואיש לא מעיר להם על כך. אנחנו נצא מכאן בלי תמונות שצילמנו, אין דבר, יש די והותר תמונות באתר המוזיאון. מגיעה שעת הסיור, המדריך מרכז אותנו ומתחיל לספר לנו על כלי הנגינה השונים, מסתבר שהוא מוסיקאי מוכשר שיודע לנגן על כל הכלים. ממש לנגן וממש על כל הכלים.
אנחנו מתודעים לכלי נגינה מסוגים שונים, עתיקים, ישנים וחדשים. מסתבר שבמקלדת הצ'מבלו הקלידים הרגילים שחורים ואלה שבפסנתר שחורים - לבנים. ממשיכים לתיבות נגינה שפועלות כמו עוגב קטן, יותר מאוחר נמצא תיבת נגינה דומה בשוק איכרים בכיכר הסמוכה לביתנו. ועוד כלי מיתר וכלי נשיפה, כלי מקלדת עם מפוח ידני ועוגב כנסיה בגודל בינוני ועל כולם מנגן המדריך בהתלהבות שמדביקה את כולנו.
המדריך והמודרכים מתלהבים מההסברים ומההדגמות והסיור מתארך ומתארך. גולת הכותרת של האירוע היא הדגמת אורגן קולנע של עידן הסרט האילם. המדריך מושיב אותנו מול מערכת מקלדות מורכבת מבטיח לנו שתיכף ישוב ומשאיר אותנו מספר דקות מול כלי הנגינה
כעבור מספר דקות הוא חוזר עם ערימת ספרי תוים ומסביר לנו שאלה הם התוים שליוו סרטים בימים בהם לא היה לסרט פס קול. באותה תקופה מרבית בתי הקולנע הסתפקו שליווי פסנתר אך הגדולים שבהם ליוו את הסרטים באורגן וורליצר שאותו אנו עומדים לשמוע. המדריך - מוסיקאי מתחיל לנגן ואנחנו קולטים שהצלילים באים מכל הכיוונים ואינם צלילי אורגן. למעשה זה נשמע כאילו תזמורת סימפונית שלמה הצטרפה אל האורגן. אנחנו שומעים קטעי נגינה מסרטים מוכרים ובין קטע לקטע מקבלים הסברים. הכלי הוא בעצם מערכת בקרה שמפעילה תזמורת שלמה, לא סינתיסייזר שמדמה תזמורת, תזמורת אמיתית ללא נגנים שמופעלת ממערכת המקלדות שהוא מפעיל. סביב המקלדות יש מצערות וברזים ולרגליו מקלדות רגל. כל ה"תזמורת" ממוקמת מאחורי תריסי עץ בקומה שמעלינו. עוצמת הנגינה מווסתת באמצעות הגדלת והקטנת מפתחי התריסים. חוויה מהממת.
ככה זה נשמע -
המדריך מזמין אותנו לעלות למפלס העליון - קומת התזמורת ולהביט בפעולת הכלים בעוד הוא עצמו נשאר למטה ומפעיל את המקלדת. אנחנו מביטים אל התזמורת ומגלים תזמורת אמיתית שמורכבת מכלי נשיפה וכלי מיתר, כלי הקשה ואבובי אורגן וכולם מופעלים באמצעות מערכות מכניות סבוכות שמופעלות מרחוק על פי פקודות המקלדות. חוויה מאוד מעניינת, קשה להאמין שאדם אחד מנגן על כל הכלים בעת ובעונה אחת. הקונצרט של התזמורת שמופעלת על ידי מנצח בלבד באמצעות מערכת בקרה חשמלית-פניאומטית נמשך ונמשך, ניכר שהמוסיקאי נהנה והתלהבותנו מעודדת אותו להמשיך.
משמסתיים הסיור והקונצרט אנחנו מגלים שבילינו שם זמן ממושך מאוד, למעשה בילינו במוזיאון למוסיקה את הזמן שקצבנו לעצמנו למוזיאוני האומנות ואינני מצטער על כך לרגע, זוהי חוויה שפשוט אסור להפסיד.
פוטסדאמר פלאץ - מרכז סוני
ממש מול המוזיאון לכלי נגינה נמצא קצהו של מרכז סוני בפוטסדאמר פלאץ. זהו המרכז המודרני של העיר מרובת המרכזים. מבנה בעל ארכיטקטורה מאוד מעניינת אך בסופו של דבר מדובר בקניון בילויים, כלומר מרכז של הרבה מאוד מסעדות ומזנונים מהסוגים היוקרתיים יותר, דוכני ממכר לחפצי אוּמנות מעניינים, בתי קולנע ומועדונים. המקום הומה אדם באמצע היום ולמיטב הבנתנו הוא מלא עוד יותר בערב.
פארק טירגרטן
בחרנו לטייל היום בפארק משום שאמור להתקיים בו שוק פשפשים. אנחנו הולכים בפארק למרכזו ולקצה הקרוב לשער ברנדנבורג שם מסתבר לנו שהשוק מתקיים בקצה המערבי של הפארק מרחק כארבעה קילומטר. עכשיו עלה בדעתי שלא הזכרתי כלל את מזג האויר, ובכן - חם מאוד והשמש יוקדת. כשנשוב לארץ נזכר שהחם מאוד של ברלין איננו יכול להתמודד עם החום שלנו. מוותרים על שוק הפשפשים, ממשיכים לכיוון הבונדסטאג ולידו עולים על קו 100 - קו התיירות שמסתובב בעיר סחור וסחור לצרכי היכרות.
הנסיעה בקו 100 מתחילה להעיק, כמה אפשר לנסוע כמעט מבלי להתקדם. אנחנו יורדים בטרם הגענו ליעדנו וממשיכים ברגל. מסתבר שירדנו מול KaDeWe, ברחבה הנגדית מתקיים אירוע מעניין שכותרתוPlatz der Curryworst - בתרגום חופשי לעברית 'רחבת נקניקיות הקארי'. במרכז האירוע, בין דוכני הנקניקיות ניצב מבנה ארעי ממוטות מתכת וזמר גרמני שר שירים אמריקאיים ישנים להנאת זקנים וטף שבולסים נקניקיות.
פסטיבל הבירה הבינלאומי ה 13 - International Berliner BIERFESTIVAL
יוצאים ברכבת העירונית לכיוון אלכסנדר פלאץ משם נמשיך לפסטיבל הבירה. צריכים להגיע מוקדם יחסית, יש לנו בהמשך פעילות חשובה שקצובה בזמן. באמצע הדרך לאלכסנדר פלאץ, בתחנת שטאדטמיטה מודיעה הכריזה ברכבת על תקלה ואנחנו מתבקשים לפנות את הרכבת. כל הנוסעים יורדים מהרכבת ללא אומר ומחכים על הרציף לרכבת הבאה שמגיעה כעבור מספר דקות. תדירות הרכבות והדיוק שלהם מדהימים.
פסטיבל הבירה הבינלאומי הוא אירוע מסוג שלא חוויתי עד כה. אינני מחובבי הבירה ואולי אומר לצורך הדיוק שעד הפסטיבל די סלדתי מבירה ועכשיו אני יודע שישנן בירות שממש עריבות לחיכי, כלומר אני מוכן לשתות אותן, לא יותר מזה.
ארבע אחר הצהריים ואנחנו יוצאים מהרכבת התחתית ישר אל קצהו המערבי של היריד. פסטיבל הבירה נמשך לאורך שלוש תחנות רכבת תחתית - כמעט שני קילומטר של דוכני בירה, מאכלים ובמות מוסיקה. המוני סוגי בירה, מגוון עצום של מזונות ומוסיקה מסוגים שונים.
אנחנו עדיין לא ערוכים לשתות בירה אך פטור בלא כלום אי אפשר, אנחנו טועמים בירה פירותית ומזמינים כוס אחת לשנינו. היום אנחנו עוד מאופקים.
מוזגות הבירה לבושות בתלבושות שונות, אחיות רחמניות של הצלב האדום, נערות כפר, ימאיות בלטיות ועוד תחפושות כיד הדמיון. כמויות הבירה שזורמות כאן מדהימות, לאורך הכביש מכולות קירור עמוסות בחביות בירה והמוזגות נושאות את החביות אל מתקני המזיגה.
לאורך כל היריד פזורים דוכני אוכל מגוון, שהמכנה המשותף לכל סוגי המאכלים הוא שהם עתירי שומן. נקניקיות ונקניקים, דגים מעושנים, מעין פיתות מטוגנות בשמן, שיפודי גבינה צהובה וכמובן כרוב כבוש חם וגם עלי סלק ירוק מבושלים. אנחנו מצטרפים לחגיגת האוכל, אני לוקח צלי על מצע של כרוב כבוש - אוכל גרמני בסיסי וטעים. 
מכל עבר נשמעת מוסיקה. האומנים מכבדים זה את זה וכמעט שאיננו שומעים צלילים של תזמורת אחת מתערבים שצלילי האחרת. אז מה אפשר לשמוע כאן? הכל. להקות רוק קשישות וצעירות, תזמורת כלי נשיפה, זמרים ששרים בסגנון אופראי, זמרים בסגנון דמוי פולק אמריקאי, נגן חמת חלילים, מתופף-זמר-גיטריסט-נגן מפוחית-מפעיל בובות ואני בטוח ששכחתי עוד מספר סגנונות.
חייבים עכשיו לצאת לדרכנו חזרה, עוד מעט מתחילה עצרת ההזדהות עם קורבנות הרצח במרכז ההומו-לסבי של תל אביב. אין מה לחשוש, אין סיכוי לאחר, מערכת התחבורה כאן יעילה להחריד.
מפגש הזדהות עם קורבנות הרצח במועדון הגאים בתל-אביב
המפגש מתקיים ליד מועדון הומוסקסואלים בנולנדורף פלאץ בשעה 19:30 ממש בזמן שבארץ מתקיימת עצרת הזיכרון בכיכר רבין. המרכז נראה כבית קפה שקט ורגוע אלא שמרבית יושביו גברים וניכר בהם שהם זוגות. האירוע שקט וסולידי, ברור שהם רוצים להזדהות אך לא ברור להם מה עושים. מספר אנשים נשאו דברים בגרמנית, אין לי מושג מה אמרו ואז נגשו להדליק נרות.
מרכז אירופה
עולים על האוטובוס בנולנדורף פלאץ ונוסעים למרכז אירופה שם עומד להסתיים אירוע אתני מזרחי לא ברור. האירוע נראה כמו כינוס של הארי קרישנה עם תפאורה מאוד צבעונית ודוכני חלוקת אורז ומשהו דמוי פלאפל. אנחנו חסים על קיבתנו ומוותרים על ארוחת החינם המוזרה. בפינה אחרת נמצאים שני מתופפים עם תופים גדולים ששרים משהו שנשמע לאוזנינו כמו שפה אפריקאית.
בכיכר מוצבים די הרבה פסלים מעניינים, חלקם משובצים במבנה דמוי כיפה שמוצב במרכז בריכת מזרקות ואחרים נמצאים במקומות שונים ברחבה - הנה שניים מהם.
אנחנו כבר עייפים ודי רעבים, המנות שאכלנו בפסטיבל הבירה אמנם טעימות ועתירות שומן אך די קטנות, מחפשים אוכל שיאכל בקלות ובמהירות. אין לנו סבלנות לשבת במסעדה, מחפשים כריך או משהו מהיר לאכול, מסתובבים שעה ארוכה על המקום ובסוף קונים קרטון נודלס סיניים. בירידה לתחנת הרכבת התחתית המרכזית Zoo אנו מגלים מזנון עם כריכים כלבבנו אך אנחנו כבר מלאים בנודלס.
View תרבות ברלין, פוטסדאמר פלאץ, בירה ועצרת הזדהות in a larger map
יום ראשון, 9 באוגוסט 2009
טיול בשכונה, שרלוטנברג, הרובע הבווארי ועוד בירה
טיול בשכונה
שבוע שני שלנו בברלין ועדיין לא טיילנו בשכונה הקרובה לביתנו. הבוקר יוצאים לטיול רגלי בשכונה. בכיכר וינטרפלד, מהלך דקות בודדות מהבית, אנחנו מוצאים את תיאטרון הבובות של הבובנאי האנס וורסט. לצערי התיאטרון סגור מרבית שעות היום. אמנם צפויה הצגת ילדים בשעות אחר הצהריים אבל אני רציתי דווקא לבקר בסדנאות. אנחנו עושים סיבוב קטן במקום וממשיכים לגן השעשועים הסמוך. זוהי שכונת מגורים שקטה ממש במרכז העיר, בית ספר, כנסיה, גן שעשועים וגן ציבורי. ברחבה המרכזית הגדולה של כיכר וינטרפלד משחקים ילדים והורים ונוסעים בגלגיליות, סקייטבורד ואופניים. האוירה מאוד שלווה וידידותית לילדים ולמבוגרים, ממש קשה להאמין שאנחנו במרחק של שלוש מאות מטר מנולנדורף פלאץ. לכל המיבנים הציבוריים בשכונה יש קו ארכיטקטוני מעניין שמורכב מצינורות וכדורי מתכת.
ארמון שרלוטנברג
לאחר ששתינו קפה ממש טעים בכיכר וינטרפלד יוצאים ב U2 מנולנדורף פלאץ לתחנה המרכזית ליד גן החיות ומשם בקו 45 לטיול בארמון שרלוטנברג. בכניסה למבנה המרכזי של הארמון מפקידים את המצלמות - אסור לצלם. לוקחים מערכת הדרכה עם אוזניות Antenna Guide ממש כמו במקומות הקודמים. הארמון יפה עם תצוגות יפות של ריהוט, עיטורים וכלי חרסינה. התצוגה, מן הסתם, משוחזרת ברובה לאחר שחלקים נרחבים של הארמון ניזוקו במלחמת העולם השניה. הסיפורים שאנחנו שומעים באוזניות מרתקים אפילו יותר מהמראות שאנו רואים. מסתבר שחייה של הקיסרית סופי שרלוטה יכלו להיות רומן חברתי מדהים אלא שהן אינם פרי דימיונו של סופר אלא מציאות היסטורית מרתקת. סופי שרלוטה הייתה אישה חזקה ומשכילה שדאגה לפתח את מערכות התרבות של ברלין, דבר שלא היה בדרך כלל בראש מעייניהם של הקיסרים. סופי שרלוטה הייתה דמות נערצת על ידי שוחרי התרבות ושנואה על ידי בית הקיסרות ובעיקר על ידי בעלה. היא מתה בגיל עשרים ושש אחרי שהקימה מוסדות תרבות ומדע. את מותה אופפים סיפורים סותרים החל ממחלות, דרך התאבדות ועד רצח בידי בעלה הקיסר. בשלב מאוחר יותר נשמע סיפור נוסף לפיו לקתה במחלת נפש. הסיור בהחלט מעניין. בסיום הסיור אנחנו יוצאים לגני הארמון, כאן כבר מותר לצלם.
הרובע הבווארי
נוסעים ב U7 וב U4 לרובע הבווארי. ברחבת בית העיריה של שונפלד מתקיים שוק פשפשים. אנחנו מגיעים בשעה שהשוק על סף התקפלות ובכל זאת מספיקים לראות מוצגים שונים ומעניינים. כרגיל אנחנו נוברים בערימות של ספרי אומנות בגרמנית, שפה שאיננו יודעים לקרוא, במטרה לאתר ספרים שנושא תיאטרון בובות לליבי וכרגיל גם כאן לא מוצאים דבר. ממשיכים לעבר הגן הציבורי הסמוך, גן רחב ידיים, במרכזו מזרקה ומסביבה הרבה קבוצות של אנשים משחקים בכדורת שדה.
ברובע זה חיו לפני מלחמת העולם השניה כ 16000 יהודים בשכנות שלווה וידידותית עם שכניהם הגרמנים-בוואריים. תושבי הרובע היהודים חוו את הגזירות שהטילו הנאצים על היהודים אחת לאחר עד שלבסוף נשלחו כולם למחנות ההשמדה. עמודי התאורה של הרובע זרועים בשמונים שלטים שמציינים את הגזרות שהוטלו על היהודים ויוצרים אנדרטת זיכרון מתמשכת על פני האיזור כולו. כל שלט זיכרון מציין בצידו האחד את הגזרה בשפה הגרמנית ובצידו השני איור שמתייחס אל הגזירה.
מהרובע הבווארי ממשיכים ברגל לאורך רחוב גולץ עד כיכר וינטרפלד שליד ביתנו.
פסטיבל הבירה - סיבוב שני
אתמול נהנינו מאוד בפסטיבל הבירה. היום אנחנו יוצאים להמשיך לטייל לאורך הפסטיבל. החוויה דומה לזו של אתמול אלא שאז התייחסנו לאירוע כאל חוויה אנתרופולוגית, להסתכל על אחרים שותים בירה, ואילו היום תורנו לשתות. כפי שכבר סיפרתי אתמול, איננו מחובבי הבירה אך פטור בלא כלום אי אפשר.
בפסטיבלי שתיה מקובל לקנות את כוס הפסטיבל שהיא כוס קטנה יחסית - רק 200 מ"ל. כוס זו אפשר למלא מחדש בכל הדוכנים במחיר מופחת. רצינו לקנות כזאת כוס, שתהיה לנו גם מזכרת מהפסטיבל אלא שביום השלישי - יום הנעילה של הפסטיבל - לא נותרו כוסות. בלית ברירה קנינו בירה בכוסות של 350 מ"ל. בברלין נותנים לבירה כבוד, אין כזה דבר כוס פלסטיק חד פעמית לבירה, את הבירה מגישים בכוסות זכוכית מתאימות וגובים פיקדון של 2-2.5 יורו לכוס. אם תחזיר את הכוס - תקבל את הפיקדון בחזרה, לא תחזיר - תשאר בידך כוס בירה שכל כולה פרסומת של אותה בירה שלגמת. בסופו של דבר לגמנו יותר מסוג אחד של בירה וכולן ערבו לחיכנו. היום מחקנו דיעה קדומה בענייני בירה, מסתבר שבכל זאת יש בירות שטעימות גם לנו. בשלב זה של היום אנחנו כבר רעבים מאוד, אם לא שמתם לב - לא הזכרתי אוכל במהלך היום, טוב שתמיד יש לנו פרוסות לחם עשיר בתיק. בפסטיבל יש מזון עתיר שומן בשפע, אנחנו אוכלים מיני צלי עם כרוב כבוש חם כמנהג הגרמנים וחוזרים הבייתה לישון ב 21:45 , מחר בבוקר צריך לקום קצת יותר מוקדם לצאת לפוטסדאם.
View טיול בשכונה, ארמון שרלוטנברג, הרובע הבווארי ועוד בירה in a larger map
יום שני, 10 באוגוסט 2009
פוטסדאם ובית ועידת ואנזה
היום קמים מוקדם יותר. זו הפעם הראשונה והיחידה בטיול שאנחנו יוצאים עם הדרכה ולשם כך צריכים להגיע לנקודת המפגש לפני 09:30. אנחנו כל-כך חוששים שמא נאחר ומגיעים ב 09:00 לנקודת המפגש לפני סניף מקדונלדס בתחנה המרכזית ליד גן החיות. אין כמובן אף אחד. לקראת השעה היעודה מגיע המדריך נדב גבלינגר ומייד פונה אלינו בעברית. מסתבר שלמרות שהאזור הומה אדם הוא מזהה ישראלים ממרחק ללא כל מאמץ. תוך זמן קצר מתאספת קבוצה, משלמים, קונים כרטיס המשך לרכבת לאזור C ובשעה 09:45 אנחנו על הרכבת המהירה לפוטסדאם. כאן מתברר לנו לראשונה הערך המוסף של סיור מודרך. המדריך שלנו, נדב, הוא דוקטורנט להיסטוריה שמתמחה בתרבות האזור ויש לו סיפורים בשפע. אנחנו כבר שבוע בברלין ורק היום אנחנו שומעים מפיו שהשם ברלין משמעותו בִּיצָּה. ברכבת בדרך לפוטסדאם מספר לנו נדב על מקומות נוספים בברלין ובסביבתה, עונה על שאלותינו בעניין ביקור בוואנזה שעליה אספר בהמשך ומבטיח לתת לנו הצעות למקומות בילוי ולמסעדות. הרכבת מגיעה לפוטסדאם והעדר הולך בעקבות המדריך אל תחנת האוטובוס הקרובה שתביא אותנו אל ארמון סאנסוסי החדש. בתוך הארמונות נדב איננו מורשה להדריך, הוא מחלק לנו דפי מידע מתאם איתנו זמן למפגש בסיום הסיור בארמון ואנחנו נכנסים. בכניסה לארמון אנחנו לוקחים מכשיר הדרכה עם אוזניות מאותו סוג שקיבלנו באתרים האחרים, מצטיידים בנעלי בית ענקיות אותן אנו נועלים על נעלינו ומתחילים את המסלול. די מהר אנו מבינים שאם נרצה ללכת את כל המסלול על-פי ההדרכה הקולית לא נוכל לסיים את הסיור בארבעים וחמש הדקות שהוקצו לנו. הארמון מעניין מאוד וכרגיל אסור לצלם בתוך הארמון. נדב מתקשה לעמוד באיסור ההדרכה שנגזר עליו ומתרוצץ בין אנשי הקבוצה ומדריך כל זוג בנפרד.
יוצאים ממתחם הארמון החדש וממשיכים באוטובוס שנוסע סביב הגנים אל הקצה האחר של פארק שרלוטנהוף שבתוכו נמצאים ארמונות סאנסוסי ואוניברסיטת פוטסדאם. עוצרים בחזית הארמון סאנסוסי שם מסביר לנו נדב שמשמעות השם סאנסוסי היא 'ללא דאגה' מספר לנו את סיפורו של פרדריק הגדול ועל אהבתו לכלביו שנקברו בחצר האחוזה בסמוך לקברו.
ממשיכים לטייל בגנים המרהיבים של הארמון ממפלס למפלס, ממזרקה למזרקה ומפסל לפסל. מומלץ להקליק על אחת התמונות על מנת לראות את כל תמונות הארמון והגן.
ביציאה מהגנים עוברים ליד פסל דמוי אובליסק וממשיכים בדרכנו אל העיר העתיקה, הפעם הולכים ברגל. בדרכנו לאורך השדרה אנו עוברים ליד שער הציידים וליד עץ שמסיבה תמוהה סרגו לו סוודר.
מגיעים למרכז העיר העתיקה ובכניסה לרחוב ההולנדי מתפזרים לארוחת צהריים במסעדות האזור. אנחנו בוחרים במסעדת סנדוויצים שמאפשרת לנו לאכול, לשבוע ולהספיק לטייל מעט בעיר.
ממשיכים בנסיעה באוטובוס אל ארמון ססילנהוף - הארמון בו התקיימה ועידת פוטסדאם עם סטלין טרומן וצ'רצ'יל. הארמון מעוצב בסגנון פונדק אנגלי עם הרבה לבנים אדומות ומוטיבים ארכיטקטוניים שנועדו להזכיר אוניה. כאן נדב מספר לנו על מעללי מנהיגי העולם במהלך ועידת פוטסדאם שסיימה את מלחמת העולם השניה ופצלה את גרמניה בין המנצחים באופן שהוביל כעבור שנים לבניית חומת ברלין. אנחנו יושבים על המדרגות בחצר לפני החדר בו נערכה הישיבה ומנסים להקשיב להסבר אלא שהחצר הומה קבוצות מטיילים עם מדריכים שמסבירים כנראה בדיוק אותו דבר בשלל שפות. בסופו של דבר גם אנחנו זוכים להציץ לחלון החדר ולראות את הכסא בו ישב סטאלין והגה עם שותפיו את חלוקת גרמניה כך שברלין המחולקת גם כן כלואה בתוך מובלעת סובייטית. הארמון מוקף בגינות יפות.
זהו. כאן מסתיים סיורנו בפוטסדאם. ברכבת חזרה שואלים שכנינו לטיול, זוג בערך בן גילנו, היכן אפשר לבלות בערב ולאכול ארוחת ערב, נדב ממליץ בפניהם ללכת לכיכר סאביני, המקום שמצויין במדריכים לתיירים כ מרכז מסעדות היוקרה ומסמן להם את המקום במפה שהוא מחלק. אנחנו שואלים אותו בדיוק אותה שאלה ונדב מסמן לנו מקום שונה לחלוטין מצפון לאלכסנדר פלאץ בצומת הרחובות שונהאוזר, קאסטאניין ודנציגר [השמות המדוייקים במפה ליד המסעדה Cafe PAZ] - אנחנו תוהים מדוע הוא מנחה אותנו למקום שונה ונדב מסביר שזה המקום בו מבלים הצעירים.
בדרכנו חזרה לברלין אנחנו מעוניינים לבקר גם בבית ועידת ואנזה - המקום ממנו יצאה ההנחייה כיצד לבצע את 'הפיתרון הסופי'. סיור זה איננו נכלל בטיול שרכשנו אבל נדב מדריך אותנו בנושא ואף יורד איתנו בתחנת הרכבת בואנזה ומלווה אותנו אל תחנת האוטובוס שיביא אותנו לוילה ואנזה. נסיעה ממש קצרה באוטובוס ואנחנו בפתח האחוזה.
ןילה ואנזה היא מקום נופש מפואר ששוכן בנוף פסטורלי על גדת האגם מוקף בגן עם פסלים. המחשבה שבמקום זה ישבה קבוצת אנשים ודנה בצורה קרה ומחושבת בהיבטים הכלכליים והלוגיסטיים של השמדת בני אדם פשוט איננה נתפסת.
היום משמש המקום כארכיון שאוסף עדויות בנושא עלית הנאצים ותהליכי גיבוש הפתרון הסופי וכמכון מחקר אקדמי שעוסק בצד החברתי של עליית הנאצים לשלטון. בתוך המכון קיבלנו הסברים בעברית מעובדת מחקר צעירה. ככל שקיבלנו יותר הסברים כן הבנתי פחות. אחד הדברים שאינם ברורים לי עדיין הוא מי בעצם הגה את המערכת הלוגיסטית הסבוכה והמדוייקת. אלה לא היו באי הועידה, הם ה קיבלו תוכניות מדוייקות ומפורטות שהוכנו על-ידי הרבה אנשים לאורך זמן, אחרת לא היה ה"מבצע" יוצא לפועל תוך ימים ספורים מסיום הועידה. מי היו אותם אנשים?
קומת הקרקע של המבנה ובה החדר ששימש לדיוני הועידה היא היום מוזיאון. אנחנו ביקרנו רק במוזיאון ובחצר המפוארת. התצוגה שהעסיקה את מחשבותי יותר מהכל מורכבת מציטוטים של דברי בני הדור השני והשלישי לפתרון הסופי, צאצאי הנרצחים וצאצאי הרוצחים - אלה שנולדו אשמים.
ליקטתי את הציטוטים שצילמתי מהקירות לקולאז'
חזרנו ברכבת לברלין ובערב יצאנו לאכול בכיכר סאביני. החלטנו שהערב אנחנו אוכלים אוכל גרמני. מסתבר שהמשימה איננה קלה. באזור סאביני יש אכן עשרות מסעדות מפוארות ומלאות בהמוני סועדים אלא שכל המסעדות נושאות אופי שאיננו גרמני, הסגנונות השולטים מגיעים בעיקר מהמזרח הרחוק ומאיטליה. לאחר שיטוט ממושך ממסעדה למסעדה מצאנו בסופו של דבר מסעדה קטנה בסגנון ברלינאי ואכלנו שניצל עם סלט תפוחי אדמה, כדורי בשר גדולים ברוטב צלפים ותפוחי אדמה מבושלים. הסלט היה מורכב מפלחי סלק מבושל על מצע חסה אדומה, מעניין אבל אני מעדיף את סלט הירקות שלנו. מאחר שבשלב זה כבר ידענו שיש בירה שעריבה לחיכנו הזמננו בירה בהירה. קיבלנו בירה שולטהייס שהייתה עדינה וטעימה, למרות שלא זכור לי שביקשתי, הכוס שלי הייתה כפולה בגודלה מהכוס של עירית. חזרנו הבייתה ב 23:30 אחרי יום ארוך ומעניין וגם טעים ומשביע.
View פוטסדאם ובית ועידת ואנזה in a larger map
יום שלישי, 11 באוגוסט 2009
תחנת הרכבת בגרונואלד, הגן הבוטאני והסביבה
תחנת הרכבת בגרונוואלד
לאחר ליל סופת רעמים סוער אנחנו קמים ליום גשום. יוצאים מהבית אחרי 10:30 ונוסעים באוטובוס קו M19 מנולנדורף פלאץ לתחנת הרכבת בגרונואלד. הנסיעה באוטובוס היא חוויה בפני עצמה, מרבית הנסיעות בתחבורה הציבורית מתקיימות בנתיבים תת-קרקעיים או על גבי גשרים שלא רואים מהם הרבה. בנסיעה באוטובוס קומותיים, ביחוד כשמתמקמים בחזית הקומה העליונה, יש הזדמנות לראות את העיר מכיוון אחר ולהכיר את ההבדלים בין האזורים השונים. כמו שאר אמצעי התחבורה, גם האוטובוסים מגיעים בדיוק מדהים בהתאם לרשום בלוח האלקטרוני שצמוד לכל תחנה במסלול.
לפני הכניסה למתחם התחנה ניצב עמוד זיכרון לזכר למעלה מ 50000 יהודי ברלין שנשלחו מתחנה זו במסלול שהוביל אותם אל המחנות בהם הם נרצחו. התחנה איננה פעילה כיום, היא משמשת כאתר היסטורי בלבד וכאנדרטה. בסמוך נמצאת תחנה חדשה פעילה שנוכחותה איננה מורגשת באתר התחנה הישנה. על רציפי התחנה חקוקים תאריכי ויעדי המשלוחים וכן מספר האנשים שנכללו בכל משלוח
המשלוח הראשון שמצויין לאורך הרציף הוא מאוקטובר 1941. אחריו המשלוחים גדֵלים ויעדיהם ערים במזרח: ריגה, לודג'... בחלוף השנים היעדים הופכים להיות שמות של מחנות ההשמדה והמשלוחים קטֵנים בהדרגה עד המשלוח האחרון ב 27.3.45 - שמונה עשר האנשים האחרונים שנשלחו מברלין אל מחנות המוות.
המסילה שמורה להנצחה כאילו הייתה פעילה אך בקצה הקרוב לתחנה הניחו לעצים לצמוח על גבי המסילה כאות להתחדשות ולכך שלא יעשה בה שימוש.
בקצה המרוחק של המסילה נמצאת טבלת מתכת עם כותרת עברית "לזכרון קורבנות השואה" ולידה פרחים טריים, רצועה בצבעי דגל ישראל וסרט שחור שממנו אנחנו למדים שאתמול ביקרה באתר משלחת של עירית חיפה. ליד הפרחים הונח נוסח חזון העצמות היבשות של יחזקאל.
ביציאה אנחנו רואים לצד הדרך אנדרטה נוספת בצורת לוח בטון ארוך ובו מוטבעות דמויות אדם שכאילו נגרעו מתוך הבטון.
אנחנו ממשיכים בדרכנו אל הגן הבוטאני. מסתבר שמסילת הרכבת שמובילה אל הגן בשיפוצים ואנחנו חוזרים אל תחנת האוטובוס לנסוע בקו 186 לגן הבוטאני.
רטהאוס שטגליץ Rathaus Steglitz
לפעמים דווקא אירועים בלתי מתוכננים מובילים אותנו למקומות מעניינים ביותר. כאמור בתחילת קטע זה, הנסיעה באוטובוס מאפשרת לנו לראות את הסביבה וכך אנחנו מגלים ממרומי הקומה השניה של האוטובוס את רטהאוס שטגליץ Rathaus Steglitz ואת השוק הכפרי שמתקיים בכיכר העיר. ובכן, אנחנו יורדים אל השוק במזג אויר חורפי [במונחי ארצנו], קר וגשום ומוצאים באחד מדוכני ממכר הירקות סיר עם מרק חם. את ההנאה אתם יכולים לראות על פני.
במרכז כיכר העיר נמצא קיר מראות ועליו שמות של יהודים שגורשו, יעדי הגירוש והתאריכים. בנוסף יש שם גם שמות ולידם תאריכים מתקופות שאחרי מלחמת העולם השניה, הכיתוב הוא בגרמנית ואיננו יודעים מה משמעות אותם שמות ותאריכים. המילה העברית היחידה על אנדרטת המראות היא "יזכור" בדופן האנדרטה ולמולה בדופן הנגדית כתוב "GEDENKE". בזמן ביקורנו מתקיים שוק כפרי שמשתקף במראות ומציג תמונה צבעונית וחייה על רקע המילים שמנציחות מוות ורצח המוני.
הגן הבוטאני
ממשיכים ב S1 אל הגן הבוטאני. גן בוטאני מאוד יפה כפי שהיינו מצפים שיהיה גן בוטאני. אנחנו נכנסים בשעות אחר הצהריים של היום הגשום, מטיילים בגנים הפתוחים ונהנים מצמחים ססגוניים שביניהם מעופפים פרפרים ונמלטים אל החממות כל אימת שהגשם מתגבר. החממות מיצגות אזורים שונים ברחבי העולם, תצוגה יפה אך ניכרים סימני טפיל שתקף את כל צמחי הגן ופגם מעט במרבית עלי הצמחים. בקצה הנגדי של הגן מצוי מוזיאון של צמחים ומאובנים. לאחר המוזיאון יוצאים ומדלגים בין הטיפות אל חלקות צמחי המרפא. ניתן לתמונות לאמר את דברם.
לצערנו הכתוביות הן בגרמנית בלבד.
חוזרים בקו 48 הבייתה לנוח מעט בטרם נצא לבילוי הערב.
ארוחת ערב בקאסטאניין Kastanienallee
אתמול סיפר לנו המדריך נדב גבלינגר שהמקום אליו יוצאים הצעירים לבלות ולאכול מצוי מצפון לאלכסנדר פלאץ בצומת הרחובות שונהאוזר, קאסטאניין ודנציגר. יוצאים לכיוון אלכסנדר פלאץ וממשיכים צפונה לתחנת U2 ב Eberswalder Strasse משם ממשיכים לטייל באזור. מקום זה היה שייך לצד המזרחי והוא מאופיין בארכיטקטורה המקומית ובקרונות החשמליות שנוסעות ברחובות. אכן מרבית המטיילים באזור צעירים, חלק לא מבוטל מהם מגיע באופניים אותם הם מחנים במגרש חניה ענק לאופניים בכניסה לאחד מאזורי הבילוי. לאורך כל הרחובות והחצרות מסעדות, בתי שתיה ומזללות בסגנונות מכל קצווי תבל עם העדפה ברורה למסעדות הדונר קבפ התורכי, מה שקרוי במחוזותינו בשם שוארמה. מיעוט המסעדות יקרות ורובן זולות, דווקא מסעדות שנראות כלפי חוץ עממיות מתגלות כיקרות ולהיפך, קשה מאוד להבחין במבט שטחי מה יקר ומה זול, העיצוב דומה וכל המסעדות מלאות. אנחנו נכנסים למסעדה בסגנון מקסיקני ובוחרים במנות יפות של אנצ'לדה עוף ובוריטו בקר בליווי אורז, שעועית וסלט - סך הכל פחות מ 20 יורו כולל שתיה. האוירה מאוד מתאימה לטעמי, אלמלא היה זה היום לפני אחרון אני מניח שהיינו חוזרים לבלות באזור זה.
View תחנת הרכבת בגרונואלד, הגן הבוטאני והסביבה in a larger map
יום רביעי, 12 באוגוסט 2009
יום אחרון בברלין - מוזיאון וכמה מרכזי קניות
את היום הזה השארנו לסגור פינות שאולי פספסנו ולשופינג. בפועל - לא מצאנו כמעט שום דבר ששווה להביא מברלין הבייתה, יש בארץ הכל ופחות או יותר באותו מחיר.
View יום אחרון בברלין - מוזיאון וכמה מרכזי קניות in a larger map
