כשהגענו למוזיאון סיפורה של ברלין הסיור המודרך באנגלית כבר התחיל, החלטנו לשוב מאוחר יותר. המשכנו עד ככר אדנאואר ומשם מעט צפונה עד שהתעייפנו והחלטנו ללכת לאכול ארוחת צהריים. בדרך עשינו מעט קניות בסופרמרקט [יקר] ליד ככר נולנדורף שיהיה מה לאכול בבית. יצאנו לחפש מסעדה ומצאנו קרוב לדירה כלבו תורכי עם הרבה ירקות ופירות, מחירים סבירים ויחס אדיב. חזרנו שוב לדירה להשאיר את המצרכים ויצאנו סופסוף לאכול ארוחת צהריים. האזור בו אנחנו גרים זרוע בהמוני מסעדות בסגנונות מכל רחבי תבל. המסעדות מתאימות למרקם האוכלוסייה של ברלין שיש בה היום כמעט מכל גזע שקיים בעולם. משמח אותי לראות את נוכחותם המסיבית והבולטת של נציגי גזעים רבים שהוגדרו פעם כ "מזהמי הגזע הארי" בברלין. בחרנו בבית קפה גדול וחביב שמגיש גם אוכל. בחירה מוצלחת. אני אכלתי סלט טעים מעוצב יפה עם נתח עוף צלוי, ועירית אכלה תבשיל ירקות מוקפצים עם עוף. שתי המנות היו טעימות ומוגשות יפה - סה"כ 24 יורו כולל שתיה וטיפ.
View טיול באזור הקניות במערב in a larger map
הגיע הזמן להשלים את החורים בטיול הבוקר.
לכלבו הגדול באירופה KaDeWe הגענו לפני שעת הפתיחה ולא רצינו לחכות, לכן דחינו את הביקור לאחר הצהריים. בכניסה לכלבו נמצא דוכן מודיעין ולידו עלוני-מידע להתמצאות במחלקות בשפות שונות. אנחנו מטיילים בכלבו מקומה לקומה ובידינו העלון בעברית. בכל מחלקה אנו רואים תצוגה מרהיבה של חפצים יוקרתיים שככל הנראה לעולם לא נקנה וכל ה"לקוחות" מטיילים, מביטים בתצוגה, מתבדחים על המחירים ומשאירים את המוני עובדי הכלבו והקופאים משועממים, הכלבו נראה כאילו איננו מוכר דבר. מתמיה למדי, ממה הכלבו מקיים את עצמו? בקומה השישית, קומת המזון, התבררה התעלומה, כאן מוצג מבחר עשיר של מצרכי מזון איכותיים יוקרתיים ויקרים מכל העולם, אך בזה כנראה האנשים לא חוסכים. בקומה זו הפעילות ערה ונראה שהם מוכרים כמויות אדירות של קויאר מסוגים שונים, דגים מוזרים שמעולם לא ראינו, מבחר גבינות ושלל מטעמים וכולם קונים, והרבה. מוּדעוּתנו הצרכנית גרמה לנו לנסות להשוות מחירים עם מה שאנו מכירים מהארץ ומסקנתנו היא שמוצרים זולים, יקרים ב KaDeWe במידה משמעותית ביחס למחירם בארץ. לעומתם, המוצרים היקרים - מחשבים, מערכות שמע, מכונות כביסה ומקררים - עולים אותו מחיר כמו בארץ. אגב, גם שם מוצרי האיכות הגרמניים מיוצרים בסין.
מכאן אנחנו ממשיכים למוזיאון סיפורה של ברלין. המוזיאון ערוך בצורה שממחישה את תולדות העיר מאז היותה עיר קטנטנה במאה ה 13 עד היום. התצוגה משתמשת באור ובקול באופן שממש מעביר את תחושת הרגע של התקופה המוצגת. חלק מהמסכים מאפשרים לאורח במוזיאון לנווט את התצוגה לפי העדפותיו. אני, משום מה, מתגלגל תמיד אל שנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת מנסה להבין מה עבר על האומה הגרמנית באותה תקופה וכרגיל - אינני מצליח. המוזיאון מאוד מעניין ונותן רקע מעולה להבנת מה שנראה מאוחר יותר ברחובות העיר. הביקור במוזיאון כולל סיור מודרך במקלט האטומי. המקלט נבנה בשנות השבעים של המאה הקודמת ואיפשר השרדות לחלק קטן ונבחר של העם הגרמני השוכן בברלין. לאחר נפילת החומה הופסקה התחזוקה המבצעית של המקלט. הוא עדיין מסוגל לאכסן כ 3800 איש אך הטכנולוגיה המיושנת לאספקת אויר ומים לא תוכל לעמוד היום בדרישות. כיום המקלט איננו מוקצה מראש לאזרחים מועדפים אלא מופעל בשיטת 'כל הקודם זוכה'. תנאי המחיה בתוך המקלט בלתי נסבלים, הצפיפות איומה, כמות המים שמוקצה לאדם ליום מספיקה בקושי לשתיה וגם כמות האויר מוגבלת. לנושא מניעת המגפות לא ניתן פתרון. אינני בטוח שאני הייתי נחפז להכלא במתקן כזה בעוד העולם בחוץ מושמד.
אינני יכול שלא לספר לכם על תחושה שליוותה אותי לאורך האירוע. אתאר את המתרחש ואתם תבינו כבר הכל -
קבוצת אנשים דוברי שפות שונות מקובצים בכניסה למוזיאון בציפיה למדריך. כעבור זמן מה מופיע בחור גרמני גבוה בלונדיני ובהיר עיניים ואומר שאנחנו יורדים למקלט האטומי, "בואו אחרי". הבחור פונה והולך בצעד חפוז אל מחוץ לבניין וכולם נוהרים אחריו. עירית אומרת שאנחנו נראים כמו עדר בעקבות הרועה. כעבור מספר דקות הליכה וירידה במדרגות רבות נפתחה דלת פלדה גדולה ואנחנו מוכנסים לאולם ענק חשוך ומחניק מלא בדרגשי שכיבה צפופים. הדרגשים אמנם עשויים ממתכת ובד אך אינם שונים במראם מדרגשי העץ שראינו בתיעוד ממאורע הסטורי אחר.
ביציאה מהתערוכה לרחוב קודאם אנחנו מגלים שהתנועה חסומה לצורך הפגנה. תושבי גרמניה ממוצא אירני ואנשים שמזדהים עם מאבקם מפגינים נגד אחמדאיניג'ד מנהיג אירן. ההפגנה מתנהלת באופן מסודר ובליווי משטרתי כאשר המפגינים מניפים ידיים צבועות בירוק עם כרזות מודפסות ומאולתרות בגנות אחמדאיניג'ד ועונים אחר צעקות מובילי ההפגנה "אחמדאיניג'ד - רוצח ופשיסט".
בסביבות 21:30 אנו נחלצים מההפגנה ובדרך הביתה קונים בסופרמרקט השכונתי חבילת פסטה מחיטה מלאה, רוטב פסטה מוכן ושקית גבינת פיקורינו מגוררת שאני מעדיף על פני פרמג'ן. היום הראשון מסתיים בארוחת פסטה שבישלנו במטבח הדירה ששכרנו.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה