תרבות ברלין, פוטסדאמר פלאץ, בירה ועצרת הזדהות

קולטורפורם - מרכז התרבות והמוזיאון לכלי נגינה

הבוקר הולכים לקולטורפורם, אזור המוזאונים לתרבות ואומנות. יש הרבה מה לראות לכן אנחנו יוצאים מוקדם ומגיעים לשעת הפתיחה של מוזאון הבאוהאוס שבו מסבירים לנו באדיבות שהתערוכה מתארחת במקום אחר אבל יש סיור מרתק בנושא הארכיטקטורה של המוזיאון. אנחנו מוותרים ופותחים צעד לכיוון מוזאוני הקולטורפורם, היום יש סיור עם הדגמה במוזיאון לכלי נגינה ואנחנו מעונינים להתחיל בו ולחזור אחר כך למוזיאונים לאומנות פלסטית ומודרנית. מבהירים לנו שאסור לצלם במוזיאון ואני מפקיד את התיק עם המצלמות בלוקר. מאוחר יותר נגלה שלא מעט אנשים מצלמים ואיש לא מעיר להם על כך. אנחנו נצא מכאן בלי תמונות שצילמנו, אין דבר, יש די והותר תמונות באתר המוזיאון. מגיעה שעת הסיור, המדריך מרכז אותנו ומתחיל לספר לנו על כלי הנגינה השונים, מסתבר שהוא מוסיקאי מוכשר שיודע לנגן על כל הכלים. ממש לנגן וממש על כל הכלים.



אנחנו מתודעים לכלי נגינה מסוגים שונים, עתיקים, ישנים וחדשים. מסתבר שבמקלדת הצ'מבלו הקלידים הרגילים שחורים ואלה שבפסנתר שחורים - לבנים. ממשיכים לתיבות נגינה שפועלות כמו עוגב קטן, יותר מאוחר נמצא תיבת נגינה דומה בשוק איכרים בכיכר הסמוכה לביתנו. ועוד כלי מיתר וכלי נשיפה, כלי מקלדת עם מפוח ידני ועוגב כנסיה בגודל בינוני ועל כולם מנגן המדריך בהתלהבות שמדביקה את כולנו.



המדריך והמודרכים מתלהבים מההסברים ומההדגמות והסיור מתארך ומתארך. גולת הכותרת של האירוע היא הדגמת אורגן קולנע של עידן הסרט האילם. המדריך מושיב אותנו מול מערכת מקלדות מורכבת מבטיח לנו שתיכף ישוב ומשאיר אותנו מספר דקות מול כלי הנגינה



כעבור מספר דקות הוא חוזר עם ערימת ספרי תוים ומסביר לנו שאלה הם התוים שליוו סרטים בימים בהם לא היה לסרט פס קול. באותה תקופה מרבית בתי הקולנע הסתפקו שליווי פסנתר אך הגדולים שבהם ליוו את הסרטים באורגן וורליצר שאותו אנו עומדים לשמוע. המדריך - מוסיקאי מתחיל לנגן ואנחנו קולטים שהצלילים באים מכל הכיוונים ואינם צלילי אורגן. למעשה זה נשמע כאילו תזמורת סימפונית שלמה הצטרפה אל האורגן. אנחנו שומעים קטעי נגינה מסרטים מוכרים ובין קטע לקטע מקבלים הסברים. הכלי הוא בעצם מערכת בקרה שמפעילה תזמורת שלמה, לא סינתיסייזר שמדמה תזמורת, תזמורת אמיתית ללא נגנים שמופעלת ממערכת המקלדות שהוא מפעיל. סביב המקלדות יש מצערות וברזים ולרגליו מקלדות רגל. כל ה"תזמורת" ממוקמת מאחורי תריסי עץ בקומה שמעלינו. עוצמת הנגינה מווסתת באמצעות הגדלת והקטנת מפתחי התריסים. חוויה מהממת.


ככה זה נשמע -

המדריך מזמין אותנו לעלות למפלס העליון - קומת התזמורת ולהביט בפעולת הכלים בעוד הוא עצמו נשאר למטה ומפעיל את המקלדת. אנחנו מביטים אל התזמורת ומגלים תזמורת אמיתית שמורכבת מכלי נשיפה וכלי מיתר, כלי הקשה ואבובי אורגן וכולם מופעלים באמצעות מערכות מכניות סבוכות שמופעלות מרחוק על פי פקודות המקלדות. חוויה מאוד מעניינת, קשה להאמין שאדם אחד מנגן על כל הכלים בעת ובעונה אחת. הקונצרט של התזמורת שמופעלת על ידי מנצח בלבד באמצעות מערכת בקרה חשמלית-פניאומטית נמשך ונמשך, ניכר שהמוסיקאי נהנה והתלהבותנו מעודדת אותו להמשיך.

משמסתיים הסיור והקונצרט אנחנו מגלים שבילינו שם זמן ממושך מאוד, למעשה בילינו במוזיאון למוסיקה את הזמן שקצבנו לעצמנו למוזיאוני האומנות ואינני מצטער על כך לרגע, זוהי חוויה שפשוט אסור להפסיד.

פוטסדאמר פלאץ - מרכז סוני

ממש מול המוזיאון לכלי נגינה נמצא קצהו של מרכז סוני בפוטסדאמר פלאץ. זהו המרכז המודרני של העיר מרובת המרכזים. מבנה בעל ארכיטקטורה מאוד מעניינת אך בסופו של דבר מדובר בקניון בילויים, כלומר מרכז של הרבה מאוד מסעדות ומזנונים מהסוגים היוקרתיים יותר, דוכני ממכר לחפצי אוּמנות מעניינים, בתי קולנע ומועדונים. המקום הומה אדם באמצע היום ולמיטב הבנתנו הוא מלא עוד יותר בערב.





פארק טירגרטן

בחרנו לטייל היום בפארק משום שאמור להתקיים בו שוק פשפשים. אנחנו הולכים בפארק למרכזו ולקצה הקרוב לשער ברנדנבורג שם מסתבר לנו שהשוק מתקיים בקצה המערבי של הפארק מרחק כארבעה קילומטר. עכשיו עלה בדעתי שלא הזכרתי כלל את מזג האויר, ובכן - חם מאוד והשמש יוקדת. כשנשוב לארץ נזכר שהחם מאוד של ברלין איננו יכול להתמודד עם החום שלנו. מוותרים על שוק הפשפשים, ממשיכים לכיוון הבונדסטאג ולידו עולים על קו 100 - קו התיירות שמסתובב בעיר סחור וסחור לצרכי היכרות.



הנסיעה בקו 100 מתחילה להעיק, כמה אפשר לנסוע כמעט מבלי להתקדם. אנחנו יורדים בטרם הגענו ליעדנו וממשיכים ברגל. מסתבר שירדנו מול KaDeWe, ברחבה הנגדית מתקיים אירוע מעניין שכותרתוPlatz der Curryworst - בתרגום חופשי לעברית 'רחבת נקניקיות הקארי'. במרכז האירוע, בין דוכני הנקניקיות ניצב מבנה ארעי ממוטות מתכת וזמר גרמני שר שירים אמריקאיים ישנים להנאת זקנים וטף שבולסים נקניקיות.




פסטיבל הבירה הבינלאומי ה 13 - International Berliner BIERFESTIVAL

יוצאים ברכבת העירונית לכיוון אלכסנדר פלאץ משם נמשיך לפסטיבל הבירה. צריכים להגיע מוקדם יחסית, יש לנו בהמשך פעילות חשובה שקצובה בזמן. באמצע הדרך לאלכסנדר פלאץ, בתחנת שטאדטמיטה מודיעה הכריזה ברכבת על תקלה ואנחנו מתבקשים לפנות את הרכבת. כל הנוסעים יורדים מהרכבת ללא אומר ומחכים על הרציף לרכבת הבאה שמגיעה כעבור מספר דקות. תדירות הרכבות והדיוק שלהם מדהימים.
פסטיבל הבירה הבינלאומי הוא אירוע מסוג שלא חוויתי עד כה. אינני מחובבי הבירה ואולי אומר לצורך הדיוק שעד הפסטיבל די סלדתי מבירה ועכשיו אני יודע שישנן בירות שממש עריבות לחיכי, כלומר אני מוכן לשתות אותן, לא יותר מזה.
ארבע אחר הצהריים ואנחנו יוצאים מהרכבת התחתית ישר אל קצהו המערבי של היריד. פסטיבל הבירה נמשך לאורך שלוש תחנות רכבת תחתית - כמעט שני קילומטר של דוכני בירה, מאכלים ובמות מוסיקה. המוני סוגי בירה, מגוון עצום של מזונות ומוסיקה מסוגים שונים.
אנחנו עדיין לא ערוכים לשתות בירה אך פטור בלא כלום אי אפשר, אנחנו טועמים בירה פירותית ומזמינים כוס אחת לשנינו. היום אנחנו עוד מאופקים.




מוזגות הבירה לבושות בתלבושות שונות, אחיות רחמניות של הצלב האדום, נערות כפר, ימאיות בלטיות ועוד תחפושות כיד הדמיון. כמויות הבירה שזורמות כאן מדהימות, לאורך הכביש מכולות קירור עמוסות בחביות בירה והמוזגות נושאות את החביות אל מתקני המזיגה.




לאורך כל היריד פזורים דוכני אוכל מגוון, שהמכנה המשותף לכל סוגי המאכלים הוא שהם עתירי שומן. נקניקיות ונקניקים, דגים מעושנים, מעין פיתות מטוגנות בשמן, שיפודי גבינה צהובה וכמובן כרוב כבוש חם וגם עלי סלק ירוק מבושלים. אנחנו מצטרפים לחגיגת האוכל, אני לוקח צלי על מצע של כרוב כבוש - אוכל גרמני בסיסי וטעים.



מכל עבר נשמעת מוסיקה. האומנים מכבדים זה את זה וכמעט שאיננו שומעים צלילים של תזמורת אחת מתערבים שצלילי האחרת. אז מה אפשר לשמוע כאן? הכל. להקות רוק קשישות וצעירות, תזמורת כלי נשיפה, זמרים ששרים בסגנון אופראי, זמרים בסגנון דמוי פולק אמריקאי, נגן חמת חלילים, מתופף-זמר-גיטריסט-נגן מפוחית-מפעיל בובות ואני בטוח ששכחתי עוד מספר סגנונות.




חייבים עכשיו לצאת לדרכנו חזרה, עוד מעט מתחילה עצרת ההזדהות עם קורבנות הרצח במרכז ההומו-לסבי של תל אביב. אין מה לחשוש, אין סיכוי לאחר, מערכת התחבורה כאן יעילה להחריד.


מפגש הזדהות עם קורבנות הרצח במועדון הגאים בתל-אביב

המפגש מתקיים ליד מועדון הומוסקסואלים בנולנדורף פלאץ בשעה 19:30 ממש בזמן שבארץ מתקיימת עצרת הזיכרון בכיכר רבין. המרכז נראה כבית קפה שקט ורגוע אלא שמרבית יושביו גברים וניכר בהם שהם זוגות. האירוע שקט וסולידי, ברור שהם רוצים להזדהות אך לא ברור להם מה עושים. מספר אנשים נשאו דברים בגרמנית, אין לי מושג מה אמרו ואז נגשו להדליק נרות.





מרכז אירופה

עולים על האוטובוס בנולנדורף פלאץ ונוסעים למרכז אירופה שם עומד להסתיים אירוע אתני מזרחי לא ברור. האירוע נראה כמו כינוס של הארי קרישנה עם תפאורה מאוד צבעונית ודוכני חלוקת אורז ומשהו דמוי פלאפל. אנחנו חסים על קיבתנו ומוותרים על ארוחת החינם המוזרה. בפינה אחרת נמצאים שני מתופפים עם תופים גדולים ששרים משהו שנשמע לאוזנינו כמו שפה אפריקאית.



בכיכר מוצבים די הרבה פסלים מעניינים, חלקם משובצים במבנה דמוי כיפה שמוצב במרכז בריכת מזרקות ואחרים נמצאים במקומות שונים ברחבה - הנה שניים מהם.



אנחנו כבר עייפים ודי רעבים, המנות שאכלנו בפסטיבל הבירה אמנם טעימות ועתירות שומן אך די קטנות, מחפשים אוכל שיאכל בקלות ובמהירות. אין לנו סבלנות לשבת במסעדה, מחפשים כריך או משהו מהיר לאכול, מסתובבים שעה ארוכה על המקום ובסוף קונים קרטון נודלס סיניים. בירידה לתחנת הרכבת התחתית המרכזית Zoo אנו מגלים מזנון עם כריכים כלבבנו אך אנחנו כבר מלאים בנודלס.




View תרבות ברלין, פוטסדאמר פלאץ, בירה ועצרת הזדהות in a larger map