מוזיאון פרגמון, הרובע היהודי, מרכז הנצחת חומת ברלין

הטיול שלנו מתרכז היום ברובע היהודי ובסביבתו. כמו בשאר הימים אנחנו יוצאים לדרכנו עם מפה, מפת קוי אמצעי התחבורה ומדריך פספורט לברלין של זאב יפת. מתבססים על מסלול מספר 6 במדריך יפת. בטרם נפנה אל הרובע היהודי אנחנו הולכים למוזיאון פרגמון בצפון אי המוזיאונים.

מוזיאון פרגמון

המוזיאון קרוב מאוד לנקודת התחלת המסלול שלנו ברובע היהודי. בכניסה למוזיאון, משתרע תור מכובד אך הוא מתנהל בקצב סביר ותוך כמחצית השעה אנחנו בתוך המוזיאון.



אסור להכנס למוזיאוני ברלין עם תיק גדול, התיק של עירית עומד בכללים, שלי לא. בכניסה לכל מוזיאון יש תאי חפצים [לוקרים]. מכניסים לתוך מנעול התא מטבע של יורו והמפתח בידינו, כשנחזיר את המפתח יפלט היורו חזרה, ממש אותה שיטה כמו בעגלות הסופרמרקט בארצנו. אם חשבתם שרק אנחנו תחמנים, טעיתם - בשווקי ברלין ניתן לקנות ביורו אחד ערימת אסימונים בגודל ובמשקל של יורו לשימוש בעגלות הסופרמרקטים ובכל מכשיר שמבקש מטבעות יורו. התיק מאוכסן בתא, אנחנו לוקחים אוזניות הדרכה מאותו סוג שקיבלנו בבונדסטג ויוצאים לטייל במוזיאון. אולם הכניסה רחב הידיים הוא ארמון הלניסטי שעל קירותיו משובצים פסלים וחלקי פסלים שהובאו מאתרי עתיקות בעולם. בהמשך אנחנו עוברים באזורים משמחזרים אזורים שונים בעולם הקדום, יון, בבל, ארצות האיסלם ובאזור התערוכות המתחלפות – תערוכה על דיוניסוס. אין במוזיאון זה שום דבר שמתייחס לעברה של ברלין או גרמניה, כל העתיקות "נלקחו" על-ידי ארכיאולוגים גרמנים מאתרים מרוחקים בתקופות שונות בהיסטוריה. גם אזורי עתיקות בהם הקדימו הארכיאולוגים הבריטים את הגרמנים מיוצגים במוזיאון באמצעות שחזורים והעתקים של הממצאים שמוצגים בלונדון. במהלך הסיור אנחנו מעלים אסוציאציות מעלילות אינדיאנה ג'ונס שנתקל במסעותיו בארכיאולוגים גרמנים. לאחר כשעתיים ורבע מיצינו את עניננו במוזיאון ופנינו לקחת את התיק ולצאת הלאה. כמובן אנחנו רעבים ואין באופק דבר זולת נקניקיות. בצאתנו מהמתחם גילינו מוכר ביגלה סומסום, חגיגה ים תיכונית, קנינו ביגלה וחלקנו בינינו, על פי מדריך יפת בעוד מספר דקות נגיע לאזור שופע מסעדות.



אנחנו מטיילים באי המוזיאונים ועוברים את הגשר לכיוון הרובע היהודי.

הרובע היהודי

מייד לאחר הגשר מצויה תחנת S-Bahn בשם Hackescher Markt‎ ולידה מתחם מזללות שאיננו מזכיר את תמונת האתר אליו אנו מנסים להגיע. מעבר לכביש מצוי ההאקשה האפה Hackesche Höfe והוא אכן יפה ממש כמו בתמונות. האזור הוא מתחם עם גינות פנימיות מעוצבות. המתחם מחבר סדרה של גינות שלכל אחת סגנון משלה. בכניסה לחצר הראשונה מצויות 3 מסעדות, הצצנו לצלחות האוכלים ובחרנו באחת המסעדות. האוכל בהחלט טעים ואיננו יקר. לאחר שמילאנו את מצברינו אפשר לצאת לסיור ברובע היהודי.



כל האזור זרוע חצרות פנימיות מאוד יפות בעיצובים שונים על פי היעוד של המקום. החצרות מקושרות ביניהן בשבילים שמיועדים להולכי רגל בלבד, רק כלי רכב שמביאים דואר או סחורה לעסקים מורשים להכנס פנימה. עיצוב הגינות משרה אוירה מאוד נינוחה שמשרה שלווה על כל המטיילים. אוירת השלווה עומדת בסתירה למאורעות שאנחנו יודעים שהיו באזור בעבר. כל האזור היה מאוכלס פעם ביהודים שנשלחו על-ידי הנאצים להשמדה, כשאנו משפילים עינינו אל המדרכות שבחזית החצרות אנו רואים לוחיות ברונזה קטנות משובצות באבני המדרכה, כל לוחית מציינת שם של אדם שחי באותו מקום וכן את תאריך ויעד השילוח שלו. בחזית החצר בה אנחנו נמצאים משובצות הלוחיות של משפחת סלינגר שגרה במקום זה, הבת, אורסולה, שולחה בשנת 1942 לריגה, שאר בני המשפחה שולחו ב 1943 לאושויץ. מה שנשאר מהם הוא מקבץ של ארבע לוחיות טבועות במדרכה, 10x10 סנטימטר כל לוחית, וזה הרבה יותר ממה שנשאר מהמוני תושבי העיר שנשלחו ללא חזור וללא זכר.



מטיילים מחצר לחצר, כל החצרות יפות ומיוחדות. עוצרים להתרווח באחת החצרות, לידנו חונה זוג אופניים להורה אחד ושלושה ילדים, החזיתות מקושטות ומטופחות בצמחים.




מגיעים לחצר רוזן Rosen Garten ומשם לחצר בסגנון שונה לחלוטין עם הרבה גרפיטי ופסלי ברזל ולסופי גיפס האפה Sophie Gips Höfe. מידי פעם משפילים מבט לגלות עוד לוחיות שמזכירות את תושבי המקום שהלכו לבלי שוב.





תוך כדי הטיול באזור אנחנו קוראים הסברים על האזור במדריך יפת שעוזר לנו לנווט מאתר לאתר עד שאנחנו מגיעים לשערי בית הכנסת.

בית הכנסת

בכניסה לבית הכנסת מודיעים לנו שהמקום סגור ואי אפשר לסייר יותר. שעת הסגירה עדיין לא הגיעה אך מנהלי המקום הודיעו לשומרים בכניסה לא להכניס יותר מבקרים. אחד השומרים - דובר עברית - מתנצל על ההטעיה, שותפו לשמירה איננו דובר עברית אך יודע להגיד בעל-פה מספר משפטים בעברית שאומרים שאין כניסה למרות הכתוב בשלטים, מה שמוכיח שהסגירה השרירותית לפני הזמן היא עניין שבשגרה. היום יום שישי ואנחנו אומרים שנוותר על הסיור ונכנס לתפילה בלבד, השומר דובר העברית מסביר לנו שרק החזית והמוזיאון מפוארים ומאחוריהם מסתתר בית כנסת קטן וצנוע שמנוהל על ידי רבנית רפורמית לשירות מספר זעום של מתפללים. אנחנו מוותרים.





המרכז לתיעוד חומת ברלין

התחנה הבאה במסלולנו להיום היא המרכז לתיעוד החומה. נוסעים ב S2 מ Oranienburger Straße תחנה אחת צפונה ל Nordbahnhof וממשיכים ברגל לאורך קטע החומה שנותר לשימור. במרכז לתיעוד החומה יש מוזיאון קטן שהמוצג העיקרי בו הוא סרט שצולם ממסוק בזמן שהחומה עדיין חצצה בין חלקי העיר. המסוק משייט לאורך כל החומה ומציג את המקומות בהן עברה באזורים פתוחים ובאזורים מיושבים ממש במרכז העיר ברלין עם שטח ריק ומגורף בין שתי החומות. בצד המבנה יש עמדת תצפית בגובה שמונה קומות שממנה ניתן לצפות בקטע משומר ומשוחזר של שתי החומות ודרך הטשטוש שביניהן. עירית ויתרה על הטיפוס לראש עמדת התצפית ונשארה לראות את הסרט במוזיאון. אני עליתי למעלה כדי לגלות שעירית לא הפסידה כלום מלבד טיפוס במדרגות רבות אחרי טיול רגלי ארוך מאוד.



שבענו חוויות להיום, חוזרים הביתה. בדרך מבקרים בכלבו וולוורת שמוכר בעיקר בגדים שניתן לקנות בארץ באותו מחיר ובאותה איכות. קונים מצרכים בסופרמרקט ברחוב פוטסדאמר. הסופרמרקט יותר סימפטי מזה שליד נולנדורף פלאץ והוא גם קרוב יותר לבית. חוטפים בחדר ארוחה קלה ויוצאים לקונצרט ג'ז בכנסיית הזיכרון.

קונצרט ג'ז בכנסיית הזיכרון

על קיום הקונצרט נודע לנו מהבלוג השבוע בברלין של של גבלינגר ברלין. הקונצרט נפתח בנגינת ג'ז ערבה לאוזן בביצוע עוגב כנסיה וסקסופון, התחלה מבטיחה מאוד. לצערנו בהמשך הערב עולה צמד נגנים שמנגן מוסיקה ניסיונית מוזרה בקונטרבס וסקסופון. בין לבין נישאת דרשה בגרמנית שאין לי מושג מה נאמר בה. אני עייף מאוד מאירועי היום ונלחם נואשות בקורי השינה. המוסיקה איננה מקילה עלי, שמונה תיבות דממה, צליל סקסופון אחיד באורך תיבה שאחריו שמונה תיבות דממה נוספות איננו מצליח לעורר אותי משום מה. מה שאנחנו שומעים איננו מזכיר מוסיקת ג'ז.
חוזרים מהקונצרט הביתה ב 23:30.



View מוזיאון פרגמון, הרובע היהודי, מרכז הנצחת חומת ברלין in a larger map